ונשאלת השאלה: האם אנחנו באמת עצמאים? האם אנחנו מנהלים את החיים שלנו?
לרוב אנחנו חושבים שהתשובה היא: כן!
אבל למעשה, רובנו חשופים כל הזמן לכל מה שקורה סביבנו בחיים שלנו, ובלי לשים לב אנחנו נותנים את העצמאות שלנו בידי גורמים חיצוניים: העומס בעבודה, ההורים שלנו, הילדים שלנו, המינוס בבנק, הנהג שחתך אותנו בכביש, המצב הביטחוני, החדשות ...
סיפור של עצמאות
כדי להמחיש את זה אני רוצה לשתף את הסיפור של רונה, שעושה איתי תהליך ולומדת איך להוריד לחץ ולהחזיר את השלווה לחיים. רונה התקשרה אלי וסיפרה לי שהבוקר התחיל דווקא מצוין, אבל אז היא קיבלה SMS מאימא שלה: "אם את פנויה תתקשרי אלי, אני רוצה לדבר איתך", ומיד היא ידעה שהיא כבר הולכת לחטוף על הראש. מה כבר עשיתי לא בסדר? אוף!!
הנה, איך הודעת טקסט אחת קטנה גוזלת את העצמאות של רונה מידיה. הכעס משתלט עליה וכל היום שלה כבר נראה אחרת לגמרי. אין לה סבלנות בעבודה, דעתה מוסחת וזה גורם לה לעשות טעויות, ואז הבוס מעיר לה (והנה שוב היא מרגישה "לא בסדר"). היא מתעכבת לתקן את הטעויות מה שגורם לה לאחר לאסוף את הילדה מהגן - וכל הדרך באוטו היא בלחץ בגלל זה וכמעט עושה תאונה... וברור שאין לה סבלנות להקשיב לפטפוטים ולדרישות של הילדה, כי כל הזמן היא עסוקה בשיחת הטלפון העתידית עם אמא שלה, אז רגשות האשמה שלה מציפות אותה ושוב ההרגשה שהיא לא בסדר... (אוף, כבר אמרנו?) בשלב הזה, היא התקשרה אלי.
נשמע לך מוכר? זה יכול לקרות לכולנו. אנחנו מתנהלים כביכול בשליטה, ופתאום קורה משהו שמוציא אותנו מהמרכז שלנו - כאילו מישהו לוחץ על איזה כפתור ומפעיל בתוכנו תגובות, מחשבות ורגשות נגד רצוננו וזה לא בשליטתנו.
ויותר מזה, ברגע שהכפתורים האלה נלחצים, אנחנו מגיבים מתוך עמדה של לחץ, מצוקה, הקטנה, תיסכול, כיבוי שריפות, במקום להגיב מעמדה של שקט, שלווה, בהירות ויכולת של ניתוח וקבלת החלטות.
מה בעצם קרה כאן?
אם נחזיר את הגלגל אחורה ונסתכל על מה שקרה, נראה שברגע שרונה ראתה את ההודעה מאימא שלה רצו לה מחשבות בראש. היא ניסתה לפענח מה הסיבה שאימא שלה רוצה לשוחח איתה, ומיד עלתה לה מחשבה שהיא - רונה - לא בסדר, ושאימא שלה הולכת לנזוף בה.
האם באמת זה מה שרץ לאימא שלה בראש בזמן שהיא שלחה את ההודעה לרונה? לא ידוע לנו. אבל זה מה שרונה חשבה באותו רגע, ולדעתה זאת בטח ה"אמת".
אנחנו יודעים כבר, שהמחשבות, האמונות והרגשות שלנו יוצרים את המציאות שלנו. הנה, ברגע שרונה חשבה ש"היא לא בסדר" נוצרה לה מציאות שהוכיחה לה את זה (הטעויות בעבודה, האיחור לאסוף את הילדה וכו').
בעשור האחרון נערכו עשרות מחקרים מדעיים על הפעילות של המוח וכיום המדענים יודעים להגיד, שזאת לא סתם אמירה יפה או גישה רוחנית לחיים. למעשה, כל דבר שמתרחש במציאות שלנו נקלט על ידי המוח שלנו, והוא מפענח את המצב ותוך אלפית השנייה הוא מפעיל תגובה רגשית, וזה נראה ככה:
מקרה: הודעה מאימא => פענוח של המוח: אני לא בסדר => תגובה רגשית: לחץ כעס ומצוקה.
וברגע שמתעוררת תגובה רגשית מכל סוג שהוא, מנגנון ההגנה הרגשי שלנו מתעורר לחיים.
המנגנון הזה נמצא בבלוטת האמיגדלה שנמצאת במוח שלנו ומוכר יותר בשם: "הילחם או ברח או קפא". ומה שהוא עושה, זה שברגע שהוא חושב שאולי נשקפת לנו סכנה הוא שולח אותות מצוקה למוח, שמפעיל פרוטוקול של חירום - כדי לעזור לנו לברוח מהסכנה (זה התחיל עם שחר האנושות, כשהתמודדנו עם נמרים אריות וסכנות בשטח).
במצב חירום המוח מפריש את הורמוני הלחץ: אדרנלין וקורטיזול, שתפקידם לנווט את החמצן מהמוח אל השרירים, להעלות את הדופק, לגרום לשרירים להתכווץ (כדי שנוכל לברוח מהסכנה תרתי משמע), אבל גם לדאוג שיהיה לנו מקסימום אנרגיה בזמן הבריחה מהסכנה ולכן הם מעלים את רמת הסוכר בדם וגם משביתים מערכות לא חיוניות בגוף, כמו מערכת העיכול, צמיחת השיער, חילוף חומרים, וגם מרכז החשיבה היצירתית והיכולת לנתח ולהסיק מסקנות - מושבתים (כי תכל'ס צריך לברוח עכשיו מסכנה, זה לא הזמן לחשוב על רשימת המטלות שלי .. למשל).
אז איך כל זה קשור לעצמאות?
זה בדיוק העניין. רוב הפעולות, המחשבות והתגובות שלנו נשלטים על ידי המוח שלנו באופן תת-מודע. (מדענים וחוקרי מוח מאמינים שכ-95% מהפעילות שלנו מתנהלת בתת-מודע ורק 5% מתנהל במודע).
אז כשאנחנו שואלים את עצמנו אם אנחנו עצמאים, מסתבר שלא. התת-מודע שלנו שולט בנו, וכל דבר מעורר בנו תגובה רגשית שיכולה בקלות להכניס אותנו למתח ולסטרס, ולתחושה ש"ירדנו מהפסים" ואיבדנו שליטה.
ואם חשבת - שזה בסדר, כי התת-מודע שלי הוא שלי. אז אני בכל זאת בשליטה כאן. אז מסתבר שזה לא בדיוק כך. כי למעשה, אין לנו שליטה על אילו מחשבות ואמונות נזרעות בתת-מודע שלנו. ואם נחזור לרונה, מה גרם לה לחשוב שהיא לא בסדר? למה זאת ברירת המחדל שלה בכל פעם שהיא בקשר עם אימא שלה? האם יש לה שליטה על המחשבה הזאת והאם היא בחרה בה מרצון ומתוך מודעות?
ברור שלא. אף אחד לא בוחר להרגיש ככה מרצונו החופשי. אבל עובדה, שכל פעם שאמא שלה מבקשת לשוחח איתה רונה מרגישה סכנה מתקרבת והלחץ עולה וגובר.
איך להחזיר את השליטה לידיים שלך?
טוב, כבר ברור שאני הולכת לדבר על EFT - שזו בעצם טכניקה מדהימה שמשלבת אקופונגטורה סינית עתיקה עם פסיכולוגיה מודרנית, ובעצם עושה פעולה מאוד פשוטה ויעילה: היא מרגיעה את בלוטת האמיגדלה (זאת שאחראית על מנגנון ה"הלחם או ברח או קפא") ולמעשה, מבטלת את תחושת "מצב החירום" של המוח.
מדענים גילו שגירוי עדין של נקודות מרידיאנים בגוף תוך כדי דיבור, פשוט מרגיע את בלוטת האמיגדלה, והיא שולחת מסר למוח שאפשר להירגע, להוריד את רמת האדרנלין והקורטיזול, להרפות את השרירים, להוריד דופק, לאזן שוב את רמת הסוכר בדם ולהחזיר את כל המנגנונים לפעילות תקינה.
אבל יותר מזה, עבודה ממוקדת על האמונות שיש לנו, תוך כדי תיפוף על אותן נקודות, מאפשר לנו לתכנת מחדש את המוח לגבי האמונות האלה.
עבדנו ביחד - רונה ואני - להבין אילו אמונות יש לה בקשר לאימא שלה ולמה זה קשור אצלה בתחושה שהיא לא בסדר (על זה ארחיב בפעם אחרת), והצלחנו לנטרל את הטריגר שאימא של רונה היתה בשבילה.
הגענו למצב שבו אמא של רונה מתקשרת ורונה רגועה לגמרי. היא לא תמיד מסכימה עם אמא שלה, אבל היא יכולה לנהל איתה שיחה שקטה, להקשיב בלי לחץ, להשמיע את דעתה בלי פחד, ולא להגיע לריב גדול ולפגיעות.
וזאת בעיני עצמאות!
להיות יכולים לנהל את עצמנו - למרות כל מה שקורה סביבנו - ולשמור על השקט, השלווה, המיקוד והאיזון שלנו.
והיופי הוא שברגע שיש לך את הטכניקה והידע איך לעשות את זה השליטה באמת חוזרת לידיים שלך - תרתי משמע...
חשוב לי מאוד לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי, על הסיפור של רונה ועל עצמאות בכלל? הכי טוב לכתוב בתגובות כאן למטה.
ובינתיים חיבוק גדול ממני
ויום עצמאות שמח,
ויום עצמאות שמח,
גוני
נ.ב. עכשיו אפשר רק לתאר איך המצב היה שונה אם המדינה שלנו היתה מתנהלת מתוך שלווה מיקוד ואיזון ולא מתוך לחץ, מצוקה וכיבוי שריפות...
(אגב, אני מוכנה להעביר סדנת EFT לראש הממשלה ולכל השרים :))
גוני
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה