איך להפסיק לדחות ולהתחיל לעשות!

לעשות או לדחות? זאת השאלה...
דחיינות – הנטייה לדחות דברים לאחר כך (או מחר-כך, או "אחרי החגים", או "עד להודעה חדשה..."), זאת תופעה מטרידה, ומסתבר שהיא תופסת תאוצה וכאילו היא "מדבקת".

בקצב החיים הלחוץ והדחוס שאנחנו חיים בו, עם כל מה שיש לנו להספיק ולעשות במשך היום, ועם כל הציפיות, השוואתיות, הביקורתיות והצורך לעמוד בלחצים שמופעלים עלינו – לא פלא שאנחנו מחפשים דרכים להוריד קצת לחץ ולא להתמודד עכשיו עם משהו שמכביד עלינו (שכלית, רגשית או פיזית).

הצרה היא, שכשאנחנו דוחים משהו שהיינו אמורים להתמודד איתו, אנחנו מוצפים רגשות אשמה, תיסכול וכעס – והנה הלכה השלווה...

אז בואו נדבר קצת על דחיינות, ועל איך אפשר לפרוץ אותה, להיות בעשייה ממוקדת ובו-זמנית להישאר שלווים ויעילים.

דחיינות והרס עצמי מה זה, ולמה זה קורה לנו?

דחיינות - זה לא לעשות את הדברים שאנחנו רוצים לעשות. בדרך כלל אנחנו אומרים "צריכים" לעשות. וכשאנחנו דוחים ולא עושים אותם זה מתסכל ומרגיז אותנו.

הרס עצמי – זה כשאנחנו לא עושים את הדברים שעושים לנו טוב. כשיש לנו ציפייה או ידיעה שדברים מסויימים יגרמו לנו להרגיש טוב יותר, מאושרים ומסופקים יותר ואנחנו לא פועלים לקראתם, או שאנחנו עושים את ההיפך מהם ופוגעים בעצמנו.

דחיינות היא חלק מהרס עצמי.

איך דחיינות באה לידי ביטוי? אצל כל אחד זה שונה. בשבילי זה לגלוש בפייסבוק, לקרוא מיילים, או להחליט לנקות את הבית פתאום – בקיצור, לשרוף זמן ולא לעשות את הדברים הרציניים שרוצים לעשות.

עכשיו רגע, לפעמים צריך לנקות את הבית או לענות על מיילים, וזאת דווקא עשייה ולא דחיינות. אבל אם נמנעים מלהתמודד עם מייל קשה שצריך לטפל בו – זאת דחיינות. בדרך כלל אנחנו דוחים את הדברים שדורשים יותר מאמץ גם פיזי וגם שכלי.

איך יודעים מה ההבדל בין דחיינות לעשייה?

ההבדל הוא במודעות ובבחירה. אם אני גולשת בהיסח הדעת לענות על מיילים במקום לעשות את מה שתכננתי לעשות, אני מתייסרת ומתמלאת רגשות אשמה וכעס בגלל זה אחר כך. אם בחרתי במודע עכשיו לענות על מיילים וזאת העשייה שלי – אני שמחה ומלאת סיפוק כשעשיתי את זה.

כשאנחנו דוחים דברים זה מאוד מתסכל ומייסר. הקולות הביקורתיים ישר עולים בתוכנו ומתחילים לנדנד ש"הייתי צריכה" ו"חבל שלא עשיתי" ושוב בזבזתי יום וכו'. ודרך אגב, כל רגע שאנחנו מכים את עצמנו על הדחיינות - זאת דחיינות לשמה.

למה אנחנו עושים את הדברים שאנחנו עושים?

כל דבר שאנחנו עושים זה מתוך אמונה שזה תורם לנו!

גם אם בפועל זה הרסני לנו. הדחיינות בעצם אומרת לנו, שהדבר שאני נמנעת ממנו הוא קשה או מכאיב או שהתוצאות שלו מאיימות או לא מלהיבות אותי, ולכן אני דוחה את זה עד לנקודה שארגיש בטוחה או שאהיה מוכנה. או שאחכה עד שלא תהיה לי ברירה והכאב שלא לפעול יהיה גדול מהכאב של כן לפעול.

אז עכשיו, ברגע זה, אנחנו מתחילים לעשות סוויץ' ולהתבונן על הדברים אחרת:

בואו נבין שאנחנו לא אנשים רעים או טיפשים או חלשים או חסרי אופי. אנחנו דוחים דברים ולפעמים אפילו מחבלים והורסים לעצמנו, דווקא מתוך רצון לטפל בעצמנו.

יש בתוכנו כאב או פחד שגורם לנו להתנהג ככה.

הרס עצמי זאת אהבה עצמית מוטעית

לפעמים צריך לחפש עמוק למה אנחנו אוכלים אוכל שלא בריא לנו, או מעשנים או דוחים פעולה שתביא לשגשוג כלכלי - זה בגלל שוויתור על עישון או להתחיל לאכול בריא, או לעשות מעשה שיביא להצלחה כלכלית, אלה דברים שאנחנו אמינים שלא נוכל לעמוד בהם או שאנחנו לא ראויים להם.

אם אדם מאמין שאנשים עשירים רעים – אז לא בטוח בשבילו להרוויח כסף. הוא יעשה הכל (באופן לא מודע, כמובן) כדי לא להפוך להיות עשיר. למרות שחיצונית זה נראה שזה פוגע בו הוא מאמין בתת-מודע שזה מגן עליו מלהיות רע. 

אז למרות שנוצר לו מצב של חוסר בכסף, זה מגיע מתוך רצון להגן עליו ותחושה פנימית שככה טוב לו יותר - ולכן זה מתוך אהבה עצמית מוטעית. 

מתי אנחנו בכל זאת בוחרים לעשות פעולה?

כשהתוצאה של לא לעשות מפחידה יותר, הרסנית יותר, מאיימת יותר מהתוצאה של כן לעשות.

נגיד שאני צריכה לעשות פרוייקט בעבודה. והמחשבה על זה גורמת לי לחשוב שאני לא חכמה מספיק, שזה המון עבודה, מה אם זה לא יהיה מספיק טוב ואקבל ביקורת שלילית? אלה מחשבות שגורמות לנו לדחות את העיסוק בפרוייקט, עד שמגיע הדד-ליין וצריך להגיש את זה. הכאב של לא לפעול חזק יותר, כי אם לא אפעל ולא אגיש את הפרוייקט – עלולים לפטר אותי.  

יש לנו בתת-מודע סוג של מאזנים ואנחנו שוקלים כל הזמן את הבעד והנגד: עלות מול תועלת. אנחנו לא זזים כל זמן שהעלות – המחיר שנצטרך לשלם - גבוהה יותר מהתועלת. ואפילו אם זה מאוזן 50/50 לא נזוז. כדי להתחיל לעשות פעולה צריכים להיות במצב של לפחות 50.1 לטובת התועלת.

כשאנחנו דוחים אנחנו לא באמת מבררים למה. מה מסתתר מאחורי זה. כי זה מפחיד אותנו ואז נצטרך לעשות משהו בקשר לזה ולהתמודד עם התוצאות (מיידיות או עתידיות).

לדוגמה:

מישהי שהגיעה אלי לטיפול בירידה במשקל  וביחד גילינו שיש לה אמונה: אם אצא לריצה כל הגוף שלי יכאב אחרי זה וזה הולך להיות קשה (תוצאה מיידית), ומחשבה עמוקה יותר עלתה: אם ארד במשקל גברים יתחילו איתי ואולי אבגוד בבעלי והנישואין שלי ייהרסו (תוצאה עתידית).

יש לכולנו אמונות לגבי מה יקרה אם אעשה את הפעולה, ופחד מביקורת וממה יגידו אחרים. ולכן אנחנו בוחרים לא לעשות את הפעולה. אם לא אעשה את הפעולה אני לא יכולה להיכשל.

איך אפשר לשקול את העלויות בדרך שתוביל אותנו לעשות מעשה?

אנחנו מתחילים בהגברת המודעות.

קודם כל חושבים על הדבר הזה שאנחנו דוחים מלעשות. ורושמים אותו על דף.

ואז עורכים 2 רשימות:

רשימת "בעד" - כל התועלות שארוויח. מה הדברים הנעימים, הטובים, המספקים שיצאו לי אם אעשה את הדבר שאני דוחה.

רשימת "נגד" – כל ה"מחירים" שאצטרך לשלם, מה הדברים הלא טובים, המפחידים, הלא נעימים שיכולים לקרות אם אעשה את הדבר שאני דוחה.

עכשיו, מסתכלים על כל סעיף ברשימות שעשינו, ומדרגים מ-0 עד 10, עד כמה זה משמעותי עבורנו. לפעמים נראה שיש יותר תועלות מעלויות, ועדין אנחנו לא עושים כלום, אז כדאי לברר מה עוד יש שם מבחינה רגשית מתחת. חשוב לדרג את המשמעות, כי לפעמים יש רק רגש אחד אבל מבחינת העוצמה שלו הוא גובר על הכל.

למשל בדוגמה שהבאתי לירידה במשקל:

התועלות (בעד) : בריאות טובה יותר, ארגיש טוב עם עצמי, הערך העצמי שלי יעלה, יהיה לי קל לזוז.

המחיר או העלות (נגד): הנישואין שלי יתפרקו.

תראו שיש ברשימת הבעד 4 פריטים וברשימת הנגד רק אחד. אבל כשהיא חשבה עד כמה זה משמעותי עבורה, המחשבה שהנישואין שלה יתפרקו היתה חזקה יותר ומפחידה יותר מכל התועלות.

והנה מגיע החלק הכייפי – אנחנו הולכים לעשות עם זה משהו!!

אנחנו הולכים לשחרר את הרגשות ואת האחיזה שיש לפריטים מרשימת ה"עלויות" עלינו, ולחזק את המשמעות והאחיזה שיש לפריטים מרשימת ה"תועלות".

אם כבר יצא לך להכיר אותי, אז ברור שנעשה תהליך של טאפינג (EFT). ואם לא ברור לך מה זה טאפינג, אפשר לקבל הסבר כאן.

תהליך לפריצת הדחיינות

אני מניחה שיש לך את רשימת הבעד והנגד שלך. ושנתת מספר לכל סעיף ברשימות.

עכשיו לוקחים סעיף אחד מרשימת העלות, נושמים נשימה עמוקה, מתמקדים בעלות הזאת, כמה היא נוכחת בתוכך, איפה ואיך זה מרגיש לך בגוף. כדאי לנסות להיזכר במחשבות, באמונות או בזיכרונות שעולים בך בקשר לזה, ומה שעולה – אני ממליצה לרשום על דף.

ועכשיו ניקח נשימה עמוקה, נתחיל לטופף על נקודת הקראטה ונכריז בקול (אני כותבת בלשון נקבה, וסומכת עליך לעשות את ההתאמות):

קראטה: למרות שזה יעלה יותר מדי,  אני בוחרת לאהוב ולקבל עצמי בכל זאת.

קראטה: למרות שזה יותר מדי כואב, אני בוחרת לאהוב ולכבד את עצמי בכל מקרה.

קראטה: למרות שזה נראה יקר מדי, ולמרות שיש תועלות גדולות, אני מפחדת ממה שזה יעלה לי, ולמרות זאת אני בוחרת, לאהוב ולכבד ולקבל את עצמי באופן שלם ועמוק. וכל אחד אחר שעזר לשכנע אותי שזה יעלה כל כך הרבה.

גבה:  כל הפחד מכמה שזה יעלה לי

צד העין: זה יקר מדי רגשית

מתחת לעין: אני מפחדת מהעלות

מתחת לאף: אני מפחדת מהכאב

סנטר: אני רואה כמה תועלות צפויות

עצם הבריח: אבל הן לא שקולות לעלויות

צד הגוף: זה הולך להיות יקר מדי לנקוט פעולה

מעל הראש: רגשית אני לא יכולה להרשות לעצמי

גבה: לא אוכל לעמוד בתוצאות

צד העין: כל הפחד הזה שאני לא מספיק טובה

מתחת לעין: כל הפחד הזה שאם אנקוט פעולה

מתחת לאף: אנשים יראו שאני לא מספיק טובה

סנטר: מה שאני עושה לא יהיה מספיק טוב

עצם הבריח: ויעבירו עלי ביקורת

צד הגוף: ואני לא יכולה להתמודד עם הביקורת

מעל הראש: כל זמן שאני לא עושה כלום

גבה: אין משהו שאנשים יכולים להעביר עליו ביקורת

צד העין: וחלק ממני חושב שזה הרבה יותר בטוח

מתחת לעין אבל יש מחיר ללא לעשות כלום

מתחת לאף: כי יש לי משהו לחלוק

סנטר: זה מרגיש הרבה יותר בטוח
עצם הבריח: יש לי מתנות וכישרון לחלוק
צד הגוף: אני בוחרת לשחרר את הפחד הזה

מעל הראש: כל האמונות שזה יעלה יותר מדי לנקוט פעולה

גבה: אני משחררת אותן עכשיו

צד העין: אני אוהבת וסולחת לעצמי

מתחת לעין: אני משחררת את הפחדים והספקות הישנים

מתחת לאף: אני יכולה להתמודד עם דברים

סנטר: עובדה שתמיד התמודדתי ואני עדין כאן
עצם הבריח: אני יכולה להתמודד עם זה
צד הגוף: זה לא צריך לשקול כל כך הרבה

מעל הראש: והמאזניים מאוזנות עכשיו

גבה: ויש לי חופש גדול לנוע קדימה

צד העין: ואני יכולה להסתכל על רשימת ההנאות

מתחת לעין: והן נראות מלהיבות עכשיו

מתחת לאף: אולי לא כל כך התלהבתי בעבר

סנטר: כי חששתי להתלהב מהן אז
עצם הבריח: זה לא היה בטוח לתת להן לגבור על העלויות
צד הגוף: כשאני מנקה את הפחדים שלי

מעל הראש: זה בטוח להתלהב לנוע קדימה.

ובואו ניקח נשימה עמוקה. תחזרו ותסתכלו על העלות הזאת. כמה היא נוכחת עכשיו בתוככם? האם יש שינוי ממה שרשמתם קודם?

הרעיון הוא לעבוד על כל העלויות. לפרק אותן ולעשות עליהן תהליך. תוך כדי התהליך אני מעודדת אותך לשים לב לכל רעיון, מחשבה, זיכרון או רגש שעולה ולרשום אותם ולעשות עליהם עבודה נוספת אחר כך.

ואני מזכירה לך שהכי נכון זה לעבוד עם המילים שלך, על התחושות והמחשבות שלך. אי אפשר לעשות את זה "לא נכון", אי אפשר לטעות.

ואם שמים לב שעולות עוד התנגדויות – מצוין! סימן שנגעתם בנקודה חשובה – תעבדו עליה גם.

עד שמרגישים שהערך יורד ל-2 ומטה.

כמה לעשות?

לא חייבים ברגע אחד לעבור על כל הרשימה. אפשר לעבוד על פריט אחד ביום – פשוט תרגישו מה נכון לכם.

תנו לעצמכם את הזמן ואת המרחב. תכבדו את עצמכם מספיק כדי להבין שהחששות וההתנגדויות לא נבנו ביום אחד, וייתכן שייקח לכם קצת זמן ותהליך כדי לנטרל את כל ההתנגדויות. אבל ברגע שתתחילו לעבוד, תוכלו להרגיש שינוי והקלה מרגע לרגע יותר ויותר. ויגיע הרגע הזה שפתאום פשוט תרגישו שאפשר לעשות את המשימה הזאת או הדבר הזה שנמנעתם מלעשות – ופשוט תתחילו לעשות!

ואם הגעת עד לכאן אני ממש אשמח לשמוע מה דעתך על כל התהליך, מה הדבר שדחיית, והאם התהליך עזר לך. ותודה על הנתינה שלך בחזרה.

עד הפעם הבאה

חיבוק גדול ממני

גוני

קבלת החלטות - איך לקבל את ההחלטה הנכונה?

בכל יום אנחנו מקבלים אין-ספור החלטות. 

החיים שלנו מורכבים מאלפי רגעים של בחירות. החל ממה ללבוש, מה לאכול (איזו גלידה לבחור), מה להגיד, וכלה במה ללמוד, במה לעסוק, עם מי להתחתן, איפה לגור – בחירות קטנות וגדולות.

בכל בחירה שאנחנו מקבלים בכל רגע נתון, מתחולל למעשה "קמפיין בחירות". תמיד ישנם כמה מועמדים ותמיד בסוף מועמד כלשהו זוכה ברוב, ואנחנו בוחרים בו.

בזמן האחרון אני פוגשת הרבה מאוד אנשים, שממש מתקשים לקבל החלטות. יש תחושה של עודף מידע שמערפל את החושים. לא יודעים למה להקשיב, ולא סומכים על עצמם שידעו לקבל את ההחלטה הנכונה. ויחד עם זה מתעוררת תחושת ההחמצה והפספוס שאולי מה שמסתתר "מאחורי וילון מס' 2" שווה יותר מאשר הבחירה ב"וילון מס' 1".

למה קשה לנו לקבל החלטות?

זה נעוץ בילדות שלנו. בילדותנו, קיבלנו פידבק על כל בחירה שעשינו. ההורים והמורים הגדירו לנו: זה טוב – זה לא. ולמדנו לרצות אחרים. לבחור בחירות שמתאימות לציפיות של ההורים והמורים שלנו, ולאו דווקא בחירות שמשקפות את מה שמתאים לנו. אנחנו כל כך מפחדים משיפוטיות ומדחייה, ועל פי רוב בוחרים בדבר שיביא לתמיכה בנו וימנע שיפוטיות או כעס עלינו.

עוד דבר שמקשה עלינו לקבל החלטות אלו האמונות הפנימיות הסותרות שיש לנו לגבי הדבר שאנחנו מתלבטים לגביו. למשל, אם יש לנו תשוקה ורצון להרוויח יותר כסף, אבל יש אמונה פנימית שצריך להסתפק במועט (כי ככה אמרו לנו ההורים שלנו), במקרה כזה, במקום לקבל החלטה שתהדהד את טובתנו הגבוהה יותר (למשל, להגיש מועמדות למשרה בכירה עם שכר הולם), האנרגיה שלנו מתכווצת - בהתאם לאמונה המקטינה - ונקבל החלטה ששומרת אותנו במקום קטן ומכווץ (נשאר במשרה המוכרת והבטוחה עם משכורת נמוכה יותר).

ודבר נוסף שמקשה עלינו כשאנחנו באים לעשות בחירה, זה הפחד לעשות שגיאות או טעויות, ויותר מזה, קשה לנו עם המחשבה מה יגידו על זה אחרים. איך הם יגיבו, ואיך הם ישפטו אותנו. הפחד מלעשות טעות הוא פחד משתק ומקפיא, ועל פי רוב גורם לנו להימנע מלקבל החלטה או להימנע מלנקוט פעולה כלשהי. ואם נקבל החלטה – היא תבוא ממקום קטן, מבחירה ללכת על בטוח או לקחת כמה שפחות סיכונים, ומראש בחירה כזאת לא מהדהדת את טובתנו הגבוהה יותר.

אז מה עושים?

איך נוכל לבחור בחירה שבאמת מהדהדת את טובתנו הגבוהה ביותר ומשקפת את האני האותנטי שלנו? איך נלמד להקשיב לאינטואיציה שלנו?

קודם כל, בשביל זה אנחנו זקוקים לשקט. להיות בשקט עם עצמנו עם המחשבות והרגשות שלנו. להתכנס פנימה במקום להתבונן החוצה כל הזמן.

לשאול את עצמנו: מה נכון לי? מה טוב לי? מה אני רוצה? 

ברגע שמתחילים לשאול את השאלות האלה מתחילות לבוא תשובות וגם מתחילים להתעורר ספיקות, פקפוקים וחששות. וזה בסדר, זה חלק מהתהליך. כדאי אולי לרשום לעצמך את מה שעולה – גם הרצונות שלך וגם הספקות והחששות שעולים. זה שלב ראשון שמעלה את הדברים מהתת-מודע אל המודע – והמודעות מתעוררת.

בשלב השני, נושמים נשימה עמוקה ומתחברים אל התדרים הגבוהים יותר של היקום. בהתבוננות מנקודת מבט גבוהה יותר אנחנו זוכרים שביקום אין טעות. אין שגיאה. אין נכון ולא-נכון יש רק הזדמנויות לחוות חוויות, להתנסות, להתאמן - ולראות איזו תוצאה תבוא.

כל בחירה מביאה התנסות וחוויה. כל התנסות היא הזדמנות ללמידה, לצמיחה ולהתחזקות. גם אם התוצאה בסוף לא תהיה התוצאה שרצינו – זכינו ללמוד המון בדרך. ברגע שאנחנו זוכרים שאין טעות, הלחץ סביב קבלת ההחלטה יורד, ונוכל לקבל החלטה ממקום שקט, רגוע ובטוח יותר.

ובשלב השלישי, אני אוהבת לעשות תהליך של EFT (אם העבודה עם EFT לא מוכרת לך, אפשר ללמוד עליה כאן) שגם מרגיע את מנגנוני הסטרס בגוף שלנו, ועוזר לנו לקבל החלטות ללא לחץ, גם מנטרל אמונות תוקעות שיש לנו ומחבר אותנו לאמונות חדשות ומקדמות, וגם מחבר אותנו אל התת-מודע ואל האינטואיציה הפנימית שלנו ועוזר לנו לקבל החלטה מחיבור אל האני-הגבוה יותר שלנו, החלטה שמהדהדת את טובתנו הגבוהה ביותר.

תיכף נעשה תהליך כזה ביחד, אבל לפני כן, אני מזמינה אותך לחשוב על משהו שיש לך התלבטות לגביו והיית רוצה לקבל החלטה, לעשות בחירה לגביו. כדאי לרשום את הנושא הזה על דף במשפט אחד.

ועכשיו קחו נשימה עמוקה ותוציאו את האוויר לאט לאט, ונתחיל לתופף ולהכריז (אני כותבת בלשון נקבה ואתם כבר תעשו את ההתאמה, סומכת עליכם):

נקודת הקראטה: למרות שאני חוששת ממה שאחרים יחשבו עלי, אני בוחרת לסמוך על עצמי ועל האינטואיציה שלי עכשיו.

נקודת הקראטה: למרות שאני לא בטוחה לאן אני הולכת עכשיו, זה בטוח בשבילי לנוע קדימה ולהתחבר אל החלומות והתשוקות שלי.

נקודת הקראטה: למרות שאני לא בטוחה לגבי קבלת החלטות חדשות, אני לומדת  לסמוך על עצמי ולהקשיב לקולי עכשיו.

משפטי ניקוי

גבה: אני מרגישה מבולבלת
צד העין: מה אם אעשה טעות

מתחת לעין: מה אם אלך בדרך לא נכונה.
מתחת לאף: מה הם יגידו?

סנטר: איך הם יגיבו?

עצם הבריח: אני מפחדת שישפטו אותי

מתחת לזרוע: אני חוששת שיעבירו עלי ביקורת

מעל הראש: אני לא יודעת מה לבחור

גבה: כל הבלבול הזה

צד העין: כל האפשרויות שעומדות בפני

מתחת לעין: איך אוכל לדעת מה הבחירה הנכונה

מתחת לאף: איך אדע שאני לא עושה טעות

סנטר: אם רק הייתי יודעת מה התשובה הנכונה

עצם הבריח: אני לא יודעת איך להתקדם קדימה

מתחת לזרוע: אני מפחדת שיעבירו עלי ביקורת ושישפטו אותי

מעל הראש: אני חוששת ממה שאחרים יחשבו עלי

גבה: אני רוצה שיאהבו אותי

צד העין: אני זקוקה לחיזוקים חיוביים

מתחת לעין: אני חוששת מביקורת ומעשיית טעויות

מתחת לאף: אז אני נמנעת מלקבל החלטה

סנטר: כדי להימנע מלעשות טעות

עצם הבריח: אני מעדיפה להתפשר על בינוניות

מתחת לזרוע: אני מעדיפה לעשות מה שהם מצפים ממני

מעל הראש: ואני שואלת עכשיו, האמנם?

משפטי שינוי ומילוי

גבה: אני בוחרת עכשיו לשנות את זה

צד העין: אני בוחרת לשחרר את האמונות התוקעות והמקטינות

מתחת לעין: שמונעות ממני מלחיות את החלומות שלי

מתחת לאף: אני בוחרת  לשחרר את כל מה שמשאיר אותי תקועה

סנטר: אני בוחרת לשחרר את הפחד מביקורת ושיפוטיות

עצם הבריח: אני בוחרת לשחרר את החשש ממה שאחרים חושבים עלי.

מתחת לזרוע: אני משחררת את דפוס הבינוניות.

מעל הראש: אני משחררת את דפוס ההתפשרות על פחות

גבה: אני משחררת את הדפוסים האלה מכל התאים בגופי

צד העין: אני בוחרת להתחבר אל המטרה הגבוהה ביותר שלי

מתחת לעין: אני בוחרת להתחבר אל האמת הפנימית שלי

מתחת לאף: אני מתחברת עכשיו אל האינטואיציה שלי

סנטר: אני מקשיבה לאמת הפנימית שלי

עצם הבריח: אני מהדהדת את טובתי הגבוהה ביותר

מתחת לזרוע: זה מוגן ובטוח להקשיב לקול הפנימי שלי

מעל הראש: אני סומכת על עצמי ומרשה לעצמי לעשות את הבחירות שנכונות לי

גבה: אני מקבלת החלטות בקלות ובשמחה

צד העין: אני מקבלת החלטות שמהדהדות את האמת שלי

מתחת לעין: הבחירות שלי מתואמות למטרה הגבוהה שלי

מתחת לאף: אני חיה בשלום עם עצמי ועם הבחירות שלי

סנטר: אני פתוחה לצמיחה רוחנית ואישית

עצם הבריח: אני מתחברת ליצירתיות שלי

מתחת לזרוע: אני מקבלת את כל התמיכה שאני זקוקה לה

מעל הראש: אני מתקדמת וצומחת בביטחון ובשלווה והכל בסדר

וקחו נשימה עמוקה. ועכשיו הניחו 2 ידיים על צ'אקרת הלב והקשיבו למה שעולה בתוככם לגבי הנושא שהתלבטתם עליו.

אולי יעלו זיכרונות, או תובנות, מחשבות או רגשות. כדאי לרשום אותם על הדף ולהמשיך לעבוד עליהם אם צריך. ואולי פשוט התשובה תתבהר לכם ותרגישו שזה הדבר הנכון. ואז פשוט לכו על זה!

העבודה הזאת היא סוג של כושר. ככל שעושים יותר, זה הופך להיות קל יותר. גם תהליך של קבלת החלטות נעשה קל יותר ככל שעובדים עם התהליך המודרך, מנקים את החסמים ומתחברים אל האינטואיציה הפנימית.

אז עכשיו הגיע תורך: זה המקום לשתף – כאן בתגובות - איך התהליך עזר לך, האם יש לך דרך משלך לקבל החלטות? ומה עוזר לך לבחור? 

תודה על השיתוף

וחיבוק גדול ממני

גוני

עייפות, כבדות ותקיעות נכנסו לפאב...

אולי זה נשמע כמו התחלה של בדיחה 
אבל בעצם זה סיפור קצת עצוב. 

פונים אלי בזמן האחרון כל כך הרבה אנשים, שמרגישים עייפים כל הזמן. מן כבדות מעיקה רובצת עליהם, קשה להם לזוז, לחשוב, לעשות דברים. בטח שאין להם כוח להתחיל מהלכים חדשים בחיים שלהם. הם מרגישים ירידה בתפוקה בעבודה שלהם, והעצמאים ביניהם ממש מרגישים שהעסק תקוע.

אז מה הקשר בין זה לפאב?

בדרך כלל כשמרגישים ככה, באופן טבעי מחפשים דרכים לצאת מהמצב הזה. אנחנו מחפשים דרכים להתמלא באנרגיה, לסלק את הכבדות, לפרוץ את התקיעות – העיקר שכבר לא נרגיש ככה יותר.

ויש כל מיני דרכים ופתרונות שנותנים הרגשה רגעית של "יצאתי מזה". אוכל, למשל, זה משהו שנותן אנרגיה באופן מיידי. ברגע שאוכלים (בעיקר משהו מתוק או פחממי), הגוף מקבל "זריקת אנרגיה", אותו דבר אלכוהול, מטשטש את הכבדות ומאפשר לרגע להרגיש קלילים וחסרי דאגות (והנה החיבור לפאב J).

עיסוק בספורט מעלה את רמת החמצן בדם ובמוח ומייצר אנדורפינים, שגורמים לנו להרגיש לרגע בסוג של "היי". תחושה טובה מאוד. ויש עוד כל מיני דרכים שגורמות לנו להרגיש פה ושם קצת יותר טוב.

הצרה עם כל השיטות האלה, שהן לא מסלקות את העייפות, הכבדות והתקיעות, אלא רק מטשטשות לזמן קצר את הנוכחות שלהם.

אם זה קיים בחייך זה משרת אותך איכשהו

אולי כבר שמעת את הרעיון שאומר, שאם משהו קיים בחייך – יש לו משמעות עבורך. יש לו איזה מסר בשבילך, הוא משרת אותך בדרך כלשהי.

תארו לכם שנדלקת לכם נורית אזהרה במכונית – זה מעצבן ומרגיז. אבל המטרה של נורית האזהרה היא להסב את תשומת ליבכם לתקלה כלשהי. אז העובדה שהנורית נדלקה – זה בעצם דבר טוב.

כי עכשיו אתם יודעים שצריך לקחת את האוטו למוסך ולתקן את מה שהתקלקל. ואז הנורית לא תדלק שוב. נכון?

כשמדובר במכונית זה פשוט וקל – ובעצם זה אותו דבר גם לגבינו:

אם גם אתם מרגישים תקועים, כבדים, עייפים – זה סימן שהגוף שלכם מאותת לכם: הי, שימו לב! משהו לא תקין אצלי. כדאי לבדוק את זה. קודם כל לבדוק בריאותית אם יש סיבה רפואית לתופעות האלה.

מודעות

במקביל, במקום לנסות לסלק, לטשטש או לכסות את התופעות, אני דווקא מעלה את המודעות כלפיהן.

בואו נסתכל באומץ על התופעה הזאת, וננסה להבין מה גורם לה, מה המסר שלה, איך בדיוק היא משרתת אתכם.

אני רוצה לספר לכם על לבנת, שהרגישה איך העייפות הזאת מתלבשת עליה כל בוקר וגורמת לה להיגרר כל היום עד שעות הערב, ודווקא אז היא מתעוררת לחיים ויכולה להספיק ולעשות המון דברים עד השעות הקטנות של הלילה.

כשביררנו מה מסתתר מאחורי זה, גילינו שלאורך כל היום יש כלפיה המון דרישות. כולם מבקשים ממנה דברים (הילדים, הבוס, הבעל, אמא שלה והחברות שלה) ולבנת לא ידעה להגיד "לא". וזה התיש אותה, הצורך לרצות את כל הסביבה כל הזמן.

העייפות סיפקה לה תירוץ נהדר, להגיד "אני כל כך עייפה ומותשת – אני לא יכולה....". כולם הבינו וסלחו לה. אבל בשעות הלילה, כשאף אחד לא היה בסביבתה היא יכלה לתפקד ולפעול בלי שום הסחות דעת ונקיפות מצפון ולכן לא היתה זקוקה לעייפות יותר.

מכאן הדרך היתה קלה: ללמוד איך להגיד "לא" בצורה נכונה, שלא תפגע מצד אחד, ושלא תבוא על חשבונה של לבנת, מצד שני. ואז היה לה ממש קל לשחרר את העייפות מחייה.

תהליך טאפינג להתמודדות עם עייפות, כבדות ותקיעות

אתם כבר יודעים שאני מאוד אוהבת פרקטיות, אז הנה תהליך מהיר של טאפינג, שיעזור לכם גם להרים קצת את האנרגיות הנמוכות של התקיעות והעייפות ולהתקרקע כאן ועכשיו ברגע ההווה, וגם יעזור לכם להתחיל לברר מה המשמעות של האנרגיות האלה בחייכם עכשיו, איך הן משרתות אתכם ומה הן באות להגיד לכם:

מקדו את תשומת הלב שלכם פנימה, שאלו את עצמכם ותרשמו מה אתם מרגישים כרגע (עייפות, כבדות, תקיעות, חוסר כוח, היעדר מוטיבציה...).

דרגו מ-0 עד 10 עד כמה זה נוכח כרגע בתוככם (0 = לא נוכח בכלל, 10 = נוכח באופן מאוד חזק)

תרשמו בכמה משפטים מה זה אומר לגביכם (למשל, הכבדות הזאת שגורמת לי לזוז לאט, לא מאפשרת לי לחשוב צלול, אין לי כוח להתחיל את הפרוייקט, אין לי חשק לעשות שום דבר... וכו')

אם אתם מרגישים את הכבדות בגוף שלכם, תרשמו לעצמכם איפה ואיך זה מרגיש לכם (למשל, הכבדות שיושבת לי בזרועות ובידיים ומרגישה כמו משקולת של 10 טון...)

ועכשיו תוכלו להתחיל את התהליך עצמו. אני כמובן מנחה תהליך כללי, אבל אני ממליצה לכם לשלב בתוך התהליך את המילים שלכם, להתייחס למה שכתבתם קודם, להיות ספציפיים לגבי עצמכם (למשל, אם אתם מרגישים שזה כמו משקולת של 10 טון, אז תגידו את זה לעצמכם תוך כדי תהליך).

התחילו לטופף על נקודת הקראטה ואימרו (אני כותבת בלשון נקבה. סומכת עליכם שתעשו את ההתאמה):

נקודת הקראטה: למרות שיש בי את הכבדות, התקיעות והעייפות האלה, אני מקבלת את עצמי וסולחת לעצמי באופן שלם ועמוק.

נקודת הקראטה: למרות שיש בי את הכבדות התקיעות והעייפות האלה, אני מכבדת את איך שאני מרגישה, אני מבינה שיש להם מסר עבורי ואני קשובה למה שיש להם להגיד לי.

נקודת הקראטה: למרות שיש בי את הכבדות, התקיעות והעייפות האלה, אני מוכנה להקשיב לעצמי, לאזן את מה שדורש איזון ולהיפתח לשינויים לטובתי הגבוהה ביותר.

גבה: כל העייפות והכבדות האלה

צד העין: אני מרגישה אותם בגוף שלי

מתחת לעין: כל העייפות, הכבדות והתקיעות

מתחת לאף: אני מרגישה אותם בגוף שלי

סנטר: ואין לי כוח

עצם הבריח: אין לי מוטיבציה

צד הגוף: אין לי חשק לכלום

מעל הראש: זה ממלא אותי ומרגיש כמו ... (תתארו איך זה מרגיש)

גבה: כל הכבדות התקיעות והעייפות האלה

צד העין: אני מבינה שהם כאן כי יש להם מסר עבורי

מתחת לעין: אני מוכנה להקשיב למסר שלהם

מתחת לאף: מה גורם לי להיות עייפה כל כך?

סנטר: מה גורם לי להרגיש תקועה?

עצם הבריח: מה גורם לי להרגיש כבדה?

צד הגוף: מה יוצא לי מזה?

מעל הראש: אני מוכנה להקשיב בלב פתוח

גבה: אני מקבלת את התחושות האלה בחמלה

צד העין: הגוף שלי מדבר אלי ואני מוכנה להקשיב

מתחת לעין: לא בטוח שיהיה לי כוח לעשות שינויים עכשיו

מתחת לאף: אבל אני מוכנה להקשיב לגוף שלי

סנטר: מה הוא מבקש ממני בעצם?

עצם הבריח: אני מודה לגוף שלי ששומר עלי

צד הגוף: אני מודה לעצמי שאני קשובה לעצמי

מעל הראש: אני מאפשרת לעצמי להתבונן פנימה ולעשות תהליכים עדינים של שינוי ואיזון

חיזוק וקרקוע

גבה: אני מרשה לעצמי עכשיו לשחרר את הכבדות

צד העין: אני מרשה לעצמי עכשיו לשחרר את העייפות

מתחת לעין: אני מרשה לעצמי עכשיו לנשום לרווחה (קחו נשימה עמוקה)

מתחת לאף: אני מאפשרת לעצמי להירגע ולתת לתשובות להגיע

סנטר: אני מרשה לעצמי להתחבר עכשיו אל רגע ההווה

עצם הבריח: ולהיות נוכחת כאן ועכשיו

צד הגוף: אני אוספת את האנרגיות שלי

מעל הראש: וממקדת אותן במרכז הבטן שלי

גבה: אני מאפשרת לעצמי להתחבר אל המנוע הפנימי שלי

צד העין: ולראות איך הוא מתחיל לעבוד במרכז הבטן שלי

מתחת לעין: בלי להפעיל כוח ובלי להכריח

מתחת לאף: אני מתבוננת באנרגיות שלי ומאפשרת להן להתחזק

סנטר: אני בוחרת להיות נוכחת כאן ועכשיו

עצם הבריח: אני מתקרקעת ומתחזקת מרגע לרגע יותר ויותר

צד הגוף: אני מתמלאת אנרגיות ומאפשרת איזון וצמיחה

מעל הראש: בעדינות ובאהבה ולטובתי הגבוהה ביותר

קחו נשימה איטית ועמוקה, שחררו את האוויר לאט לאט,

הרימו את שתי הידיים למעלה (כמו תנועת ניצחון) והחזיקו אותן כך במשך 17 שניות – פשוט ספרו עד 17). קחו עוד נשימה והורידו את הידיים.

ועכשיו קחו לכם כמה דקות והרהרו בכל מה שעולה לכם מהתהליך, אילו תובנות, מחשבות, זיכרונות עולים לכם בעקבות התהליך? אלו רגשות ותחושות אתם מרגישים? רשמו אותם לפניכם, הם מכילים בתוכם את התשובות לשאלות ששאלתם, ותוכלו בהמשך לעבוד עליהם לעומק.

בכל פעם שתרגישו עייפות כבדות ותקיעות, תוכלו לעשות את כל התהליך או רק את החלק של החיזוק והקרקוע להרמה מיידית של אנרגיות.

ועכשיו תורכם: ספרו לי איך אתם מרגישים אחרי שעשיתם את התהליך? האם הוא עזר לכם? מה העייפות הכבדות והתקיעות רוצים להגיד לכם? ואם יש לכם שאלות אלי, אשמח מאוד לענות כאן בתגובות מתחת לפוסט.

חיבוק גדול ממני

גוני