‏הצגת רשומות עם תוויות סוויץ'. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סוויץ'. הצג את כל הרשומות

30 ביולי 2016

איך לפרוץ את קוד השתיקה

שתיקה יפה לחכמים!
סייג לחכמה - שתיקה!

ולחלופין -

סתום ת'פה - מה אתה מבין?
תהי יפה ותשתקי!

ככה מחנכים אותנו מגיל צעיר. לשתוק!

יש פעמים שזה מועיל ונכון: עדיף לחשוב רגע על מה שרוצים להגיד לפני שסתם פולטים דברים שמתחרטים עליהם. ובהחלט חשוב וטוב לפתח את חוש ההקשבה לזולת, את הכבוד וההכלה - במקום שזה ראוי ונכון.

אבל - מה קורה לנו כשאנחנו בוחרים לשתוק בגלל סיבות אחרות?


מחיר השתיקה

כל הפעמים שבחרת לשתוק במקום לענות לבוס שלך (או לקולגה) שהעיר לך לא במקום, הקטין אותך, אולי ירד עליך, או לקח את הקרדיט שלך לעצמו, ואולי סתם לא משלם לך מספיק כסף...

כל הפעמים שבחרת לצחוק עם החבר'ה גם כשהם ירדו עליך, הקניטו אותך, העירו הערות ציניות או פוגעניות, או אפילו גילו לך בסוד ("רק בגלל שהם באמת חברים טובים") מה החבר או החברה הכי טובים שלך חושבים עליך מאחורי הגב...

כל הפעמים שחייכת ו"בלעת את הלשון" מול לקוחות דורשניים, כוחניים או סתם מעצבנים, וכל הפעמים שהורדת במחיר, נתת הנחה, עיגלת פינות  - רק כדי "לסגור עסקה"...

כל הפעמים שבחרת להתעלם מהערות פוגעות של בן/בת הזוג שלך, האחים שלך, קרובי משפחה, ההורים שלך או של בן/בת הזוג שלך...

כל הפעמים שסתמת את הפה ולא העזת להטיל ספק או לעמוד על שלך מול המורים שלך, המדריכים שלך, רופאים, פקידי בנק, ואפילו המוסכניק שלך...

והילדים שלנו - הם הרי מומחים בלגלות את הנקודות הכואבות והחלשות שלנו וללחוץ עליהן (ופשוט להוציא אותנו מדעתנו....) וכמה אנחנו צריכים להתאפק לפעמים ולא להוציא עליהם את כל התסכולים שצברנו במשך כל היום...

ולפעמים זה סתם נהג מעצבן שחתך אותך בגסות בכביש ועוד עשה תנועה מגונה לעברך והמשיך הלאה והשאיר אותך בהלם ובעצבים. ומה עושים עם זה עכשיו??

רגשות "טובים" ורגשות "רעים"

יותר מזה - מגיל צעיר מלמדים אותנו שיש רגשות "טובים" ויש רגשות "רעים". ומחנכים אותנו לשאוף לראשונים ולהתעלם לגמרי מהשניים. אם אנחנו שמחים, מאושרים, מאוהבים - יופי. אבל אם אנחנו פגועים, כועסים, מתוסכלים, עצובים, נעלבים - זה לא טוב. אסור להראות לאחרים שאנחנו מרגישים ככה וצריך כמה שיותר מהר להעלים את הרגשות האלה (על השפה הסודית של הרגשות ואיך בעצם כולם עוזרים לנו - אדבר בפעם אחרת).

אז מה בעצם אנחנו עושים? אנחנו בולעים את זה פנימה, שותקים ולא נותנים לדברים האלה לצאת החוצהלמדנו לשים על עצמנו מסיכות, להסתיר את הכאבים הפנימיים, להתעלם מהם ולהשתיק אותם.

אבל כל הדברים האלה שקורים לנו כל הזמן, זה כמו טיפות של רעל. עכשיו, אם זה היה קורה פעם ב.. אז בסדר. המערכת שלנו היתה יכולה להתמודד עם זה, לעכל ולשחרר החוצה בדרך טבעית. אבל בחברה המודרנית שאנחנו חיים בה, יש כל כך הרבה ציפיות וביקורת מסביבנו. אנחנו נתונים לכל כך הרבה לחץ וסטרס, וכל הזמן קורים דברים שמעוררים בנו את הפחדים, הכעסים, התסכולים, הביקורת וכל השאר וזה בעצם אומר שאנחנו "מורעלים" באופן שוטף ובכמויות גדולות כל יום כל הזמן. ויש גבול לכמה הגוף שלנו יכול לספוג.

בכל פעם שקורה משהו ואנחנו שותקים, לא עושים כלום ולא נותנים למחשבות ולרגשות שלנו לצאת החוצה, נוספת עוד שיכבה של "רעל" רגשי, וכל הרגשות האלה מצטברים ונערמים בתוכנו שיכבה אחר שיכבה, ולאט לאט מצרים את המעברים האנרגטיים בגוף (ממש כמו שכולסטרול שוקע בעורקים, מצר אותם ובסופו של דבר עלול ליצור חסימה). כל האנרגיה הדחוסה הזאת רוטטת ורועדת מבפנים, וכמו הר געש - בסופו של דבר זה חייב להתפרץ החוצה. וכשזה קורה - זה בדרך כלל הרסני.

זה יכול להתפרץ מגוף הרגש דרך דיכדוך, רגזנות, חוסר סבלנות ועד דיכאון, חרדות ופוביות;
זה יכול להתפרץ מהגוף הפיזי בצורת כאבים ומחלות: החל מכאבי ראש ומגרנות, כאבי גב, כאבי שרירים, דרך בעיות עיכול, אלרגיות, קשיי שינה, ועד למחלות כרוניות, התקפי לב וסרטן;
זה יכול להתפרץ מגוף השכל דרך חשיבת יתר, פרפקציוניזם, דחיינות, הימנעות וקיפאון שלא מאפשרים לנו להתקדם לעשות ולהגשים את עצמנו.

איך לפרוץ את קוד השתיקה?

איך אפשר לשחרר את הרגשות הכלואים האלה שיש בתוכנו ואת כל המשקעים שהם משאירים בנו, ואיך אפשר להוציא אותם החוצה ולתת להם ביטוי בלי שזה יהיה הרסני ופוגע (לא לאחרים ולא לנו)?

זה החלק הטוב של כל הסיפור. וכאן אני מגייסת שוב את הטכניקה שלא מפסיקה להדהים אותי בקלות ההפעלה שלה ובתוצאות המהירות שהיא מספקת: EFT או כמו שקוראים לה בסלנג: טאפינג (אם זה חדש לך - כאן אפשר למצוא את כל ההסבר על הטכניקה, איך זה עובד ואיך להפעיל אותה על עצמך בקלות ולהשיג תוצאות מדהימות).

בטכניקה הזאת, תוך כדי תיפוף על נקודות של מרידיאנים בגוף, אנחנו גם מדברים. והנה המפתח, שפורץ את קוד השתיקה. הדיבור הזה שאנחנו מאפשרים לעצמנו בשקט עם עצמנו, מאפשר לפרוק את כל מה שרצינו להגיד ולא אמרנו. את כל מה שאנחנו חושבים, מאמינים ומרגישים. את כל מה שהיינו רוצים להגיד ולא העזנו, בקיצור - את כל מה שרובץ בתוכנו ועד עכשיו לא מצאנו את הדרך להוציא החוצה.

דיבור ככלי של טיפול, שחרור וריפוי

זאת נקודה כל כך חשובה שאני חייבת להדגיש אותה: כשאנחנו עושים טאפינג, אנחנו בעצם מאפשרים לעצמנו מרחב של טיפול רגשי. המודעות שלנו ממוקדת בשחרור ובריפוי שלנו, ולכן נוצר סביבנו מרחב אנרגטי של ריפוי. זאת הסיבה שאפשר לדבר ולהוציא את כל הדברים השליליים מתוכנו החוצה והם לא יחזרו אלינו בתדר של "דומה מושך דומה" והם גם לא יפגעו באחרים. 

היקום אוסף את האנרגיות האלה ומתמיר אותן. ולכן אפשר ומותר להגיד הכל, אבל באמת הכל! מחשבות שליליות, רגשות חזקים, מותר אפילו לקלל (לא במובן של לאחל משהו רע לאחרים, אלא במובן של מילות תיאור: כמו "הבוס הב..-.....ה"). אם זה מה שמרגיש לך נכון כרגע, אם זה מה שבין כה וכה רץ לך בראש, אם זאת השפה שהדברים היו נאמרים בלי צנזורה ובלי חשבון - זה הזמן וזה המקום להוציא את זה בקול החוצה, לתת לזה ביטוי ולשחרר את זה ממך והלאה.

אבל אם לא נוח לך עם האנרגיות האלה - אפשר למצוא משפטים רכים יותר, כמו: 

חלק בתוכי כל כך כועס על הבוס הזה
חלק בתוכי "מאחל" לו ש.........
אני מרשה לעצמי להכיר את החלקים האלה ולתת ביטוי לכעס שיש בי עכשיו ולשחרר אותו.


ניקוי יומיומי ותחזוקה שוטפת

אני מתייחסת אל טאפינג כאל טכניקה של ניקוי רגשי. ובניקוי - כמו ניקוי - יש כמה דרגות: 
יש את ניקוי העומק שעושים פעם בכמה זמן (כמו סדר פסח או טיפול שורש בשיניים). זה נועד לטפל בטראומות מן העבר, באמונות יסוד, במצבים בהם חווים קושי, רוצים לשנות מציאות או חווים כאבים פיזיים מתמשכים וכו'.

ויש את הניקוי היומיומי השוטף. וכאן אני רוצה להתייחס דווקא לצד הזה של עבודת הניקוי הרגשי.

כמו לטאטא את הבית פעם ביום או כמו לצחצח שיניים או להתקלח. זה מנקה את השכבות העליונות שהצטברו במהלך היום. כששומרים על ניקיון יומיומי פשוט של כמה דקות, לא מצטברות שכבות עמוקות ולא נוצרים חסימות ותקיעויות. 

במובן הזה, אפשר לעשות טאפינג על מקרה נקודתי ממש סמוך לרגע שהוא קורה, או שאפשר לעשות ניקוי כללי בסוף היום על כל מיני דברים קטנים שקרו במהלך היום.

למשל הנהג המעצבן שחתך אותנו בכביש, אפשר ישר לבדוק איזה רגש עולה בנו (סביר להניח שכעס) ולתת מספר: כמה כעס מ-0 עד 10 יש בי עכשיו בגלל זה. 

לתופף על נקודת הקראטה ולהגיד 3 פעמים משפטים כמו: למרות הכעס שאני מרגישה בגלל האידיוט הזה שחתך אותי עכשיו, אני אוהבת, מקבלת וסולחת לעצמי באופן שלם ועמוק. 

ואז לעבור ברצף על הנקודות. 
אפשר להגיד בכל נקודה "הכעס הזה", ואפשר פשוט להגיד כל מה שבא לך להגיד (לשחרר את הלשון והגרון לגמרי :)) ובאמת, כמו שאמרתי - יש לך רשות להגיד חופשי כל מה שבא לך.

עוברים על כל הנקודות מהגבה ועד לקודקוד, ואני ממליצה לעשות כמה סבבים כאלה, עד שמרגישים שהכל נאמר, שהלהט ורמת הרגש כבר פחתו - ואז לעצור ולבדוק את המספר. נניח התחלנו עם כעס ברמה 8 ואחרי כמה סבבים בודקים ורואים שהוא ירד ל-3. וזה מצויין. נשאף שהוא ירד הכי קרוב ל-0 שאפשר.

זה השלב שאפשר לעשות סוויץ', ולצאת מהתדרים הנמוכים של הכעס ולבחור בתדרים גבוהים יותר של שקט, שלווה, בטחון, עוצמה, יציבות, רגיעה, שמחה, הנאה, סקרנות - וכל הרגשות האחרים.

בשלב הזה, אפשר להתחיל להגיד משפטים ממלאים (כל משפט על נקודה אחרת תוך כדי תיפוף): 
למשל:
אני משחררת את כל הכעס מתוכי. אני בוחרת להישאר שלווה למרות ההתנהגות של נהגים אחרים. אני מתמלאת בטחון ושלווה בכל פעם שאני נכנסת לאוטו שלי. אני בוחרת להתחבר אל שמחה וקלות וכו' ...

ושוב, אחר כמה סבבים לעצור ולבדוק - גם מה מידת הכעס האם הוא ירד עוד יותר או נעלם לגמרי, וגם מה חדש? אולי יש שמחה פתאום, או שלווה, או פשוט הקלה. כדאי לציין גם את זה באופן מודע - כדי לשים לב לרגשות הטובים שיש לנו ולא לתת להם לעבור כמובן מאליו.

אז מה היה לנו כאן היום?

דיברנו על ההרגל לשתוק, ולהתמלא ב"רעל" אנרגטי 
דיברנו על רגשות "טובים" ורגשות "רעים"
דיברנו על הדרך לפרוץ את השתיקה ולשחרר את הרעלים מתוכנו
דיברנו על לתת ביטוי ולשחרר את הרגשות ה"רעים"
ודיברנו על התחברות והתמלאות ברגשות ה"טובים"

ועכשיו - נשאר לך רק להתחיל לעשות. וזה כבר פשוט וקל :)

ואני יכולה סוף סוף לשתוק קצת :)

אבל שנייה לפני, רק רציתי להגיד, שבאמת חשוב לי לשמוע ממך מה דעתך על מה שכתבתי כאן, ובעיקר - איך זה עזר לך. אז קדימה, לענות לי כאן בתגובות. תודה!

ועד הפעם הבאה
חיבוק גדול ממני

גוני






















21 ביוני 2016

איך להפסיק לדחות ולהתחיל לעשות!


לעשות או לדחות? זאת השאלה...
דחיינות – הנטייה לדחות דברים לאחר כך (או מחר-כך, או "אחרי החגים", או "עד להודעה חדשה..."), זאת תופעה מטרידה, ומסתבר שהיא תופסת תאוצה וכאילו היא "מדבקת".

בקצב החיים הלחוץ והדחוס שאנחנו חיים בו, עם כל מה שיש לנו להספיק ולעשות במשך היום, ועם כל הציפיות, השוואתיות, הביקורתיות והצורך לעמוד בלחצים שמופעלים עלינו – לא פלא שאנחנו מחפשים דרכים להוריד קצת לחץ ולא להתמודד עכשיו עם משהו שמכביד עלינו (שכלית, רגשית או פיזית).

הצרה היא, שכשאנחנו דוחים משהו שהיינו אמורים להתמודד איתו, אנחנו מוצפים רגשות אשמה, תיסכול וכעס – והנה הלכה השלווה...

אז בואו נדבר קצת על דחיינות, ועל איך אפשר לפרוץ אותה, להיות בעשייה ממוקדת ובו-זמנית להישאר שלווים ויעילים.

דחיינות והרס עצמי מה זה, ולמה זה קורה לנו?

דחיינות - זה לא לעשות את הדברים שאנחנו רוצים לעשות. בדרך כלל אנחנו אומרים "צריכים" לעשות. וכשאנחנו דוחים ולא עושים אותם זה מתסכל ומרגיז אותנו.

הרס עצמי – זה כשאנחנו לא עושים את הדברים שעושים לנו טוב. כשיש לנו ציפייה או ידיעה שדברים מסויימים יגרמו לנו להרגיש טוב יותר, מאושרים ומסופקים יותר ואנחנו לא פועלים לקראתם, או שאנחנו עושים את ההיפך מהם ופוגעים בעצמנו.

דחיינות היא חלק מהרס עצמי.

איך דחיינות באה לידי ביטוי? אצל כל אחד זה שונה. בשבילי זה לגלוש בפייסבוק, לקרוא מיילים, או להחליט לנקות את הבית פתאום – בקיצור, לשרוף זמן ולא לעשות את הדברים הרציניים שרוצים לעשות.

עכשיו רגע, לפעמים צריך לנקות את הבית או לענות על מיילים, וזאת דווקא עשייה ולא דחיינות. אבל אם נמנעים מלהתמודד עם מייל קשה שצריך לטפל בו – זאת דחיינות. בדרך כלל אנחנו דוחים את הדברים שדורשים יותר מאמץ גם פיזי וגם שכלי.

איך יודעים מה ההבדל בין דחיינות לעשייה?
ההבדל הוא במודעות ובבחירה. אם אני גולשת בהיסח הדעת לענות על מיילים במקום לעשות את מה שתכננתי לעשות, אני מתייסרת ומתמלאת רגשות אשמה וכעס בגלל זה אחר כך. אם בחרתי במודע עכשיו לענות על מיילים וזאת העשייה שלי – אני שמחה ומלאת סיפוק כשעשיתי את זה.

כשאנחנו דוחים דברים זה מאוד מתסכל ומייסר. הקולות הביקורתיים ישר עולים בתוכנו ומתחילים לנדנד ש"הייתי צריכה" ו"חבל שלא עשיתי" ושוב בזבזתי יום וכו'. ודרך אגב, כל רגע שאנחנו מכים את עצמנו על הדחיינות - זאת דחיינות לשמה.

למה אנחנו עושים את הדברים שאנחנו עושים?
כל דבר שאנחנו עושים זה מתוך אמונה שזה תורם לנו!
גם אם בפועל זה הרסני לנו. הדחיינות בעצם אומרת לנו, שהדבר שאני נמנעת ממנו הוא קשה או מכאיב או שהתוצאות שלו מאיימות או לא מלהיבות אותי, ולכן אני דוחה את זה עד לנקודה שארגיש בטוחה או שאהיה מוכנה. או שאחכה עד שלא תהיה לי ברירה והכאב שלא לפעול יהיה גדול מהכאב של כן לפעול.

אז עכשיו, ברגע זה, אנחנו מתחילים לעשות סוויץ' ולהתבונן על הדברים אחרת:
בואו נבין שאנחנו לא אנשים רעים או טיפשים או חלשים או חסרי אופי. אנחנו דוחים דברים ולפעמים אפילו מחבלים והורסים לעצמנו, דווקא מתוך רצון לטפל בעצמנו.
יש בתוכנו כאב או פחד שגורם לנו להתנהג ככה.

הרס עצמי זאת אהבה עצמית מוטעית
לפעמים צריך לחפש עמוק למה אנחנו אוכלים אוכל שלא בריא לנו, או מעשנים או דוחים פעולה שתביא לשגשוג כלכלי - זה בגלל שוויתור על עישון או להתחיל לאכול בריא, או לעשות מעשה שיביא להצלחה כלכלית, אלה דברים שאנחנו אמינים שלא נוכל לעמוד בהם או שאנחנו לא ראויים להם.

אם אדם מאמין שאנשים עשירים רעים – אז לא בטוח בשבילו להרוויח כסף. הוא יעשה הכל (באופן לא מודע, כמובן) כדי לא להפוך להיות עשיר. למרות שחיצונית זה נראה שזה פוגע בו הוא מאמין בתת-מודע שזה מגן עליו מלהיות רע. 

אז למרות שנוצר לו מצב של חוסר בכסף, זה מגיע מתוך רצון להגן עליו ותחושה פנימית שככה טוב לו יותר - ולכן זה מתוך אהבה עצמית מוטעית. 

מתי אנחנו בכל זאת בוחרים לעשות פעולה?
כשהתוצאה של לא לעשות מפחידה יותר, הרסנית יותר, מאיימת יותר מהתוצאה של כן לעשות.

נגיד שאני צריכה לעשות פרוייקט בעבודה. והמחשבה על זה גורמת לי לחשוב שאני לא חכמה מספיק, שזה המון עבודה, מה אם זה לא יהיה מספיק טוב ואקבל ביקורת שלילית? אלה מחשבות שגורמות לנו לדחות את העיסוק בפרוייקט, עד שמגיע הדד-ליין וצריך להגיש את זה. הכאב של לא לפעול חזק יותר, כי אם לא אפעל ולא אגיש את הפרוייקט – עלולים לפטר אותי.  

יש לנו בתת-מודע סוג של מאזנים ואנחנו שוקלים כל הזמן את הבעד והנגד: עלות מול תועלת. אנחנו לא זזים כל זמן שהעלות – המחיר שנצטרך לשלם - גבוהה יותר מהתועלת. ואפילו אם זה מאוזן 50/50 לא נזוז. כדי להתחיל לעשות פעולה צריכים להיות במצב של לפחות 50.1 לטובת התועלת.

כשאנחנו דוחים אנחנו לא באמת מבררים למה. מה מסתתר מאחורי זה. כי זה מפחיד אותנו ואז נצטרך לעשות משהו בקשר לזה ולהתמודד עם התוצאות (מיידיות או עתידיות).

לדוגמה:
מישהי שהגיעה אלי לטיפול בירידה במשקל  וביחד גילינו שיש לה אמונה: אם אצא לריצה כל הגוף שלי יכאב אחרי זה וזה הולך להיות קשה (תוצאה מיידית), ומחשבה עמוקה יותר עלתה: אם ארד במשקל גברים יתחילו איתי ואולי אבגוד בבעלי והנישואין שלי ייהרסו (תוצאה עתידית).

יש לכולנו אמונות לגבי מה יקרה אם אעשה את הפעולה, ופחד מביקורת וממה יגידו אחרים. ולכן אנחנו בוחרים לא לעשות את הפעולה. אם לא אעשה את הפעולה אני לא יכולה להיכשל.

איך אפשר לשקול את העלויות בדרך שתוביל אותנו לעשות מעשה?
אנחנו מתחילים בהגברת המודעות.
קודם כל חושבים על הדבר הזה שאנחנו דוחים מלעשות. ורושמים אותו על דף.

ואז עורכים 2 רשימות:
רשימת "בעד" - כל התועלות שארוויח. מה הדברים הנעימים, הטובים, המספקים שיצאו לי אם אעשה את הדבר שאני דוחה.
רשימת "נגד" – כל ה"מחירים" שאצטרך לשלם, מה הדברים הלא טובים, המפחידים, הלא נעימים שיכולים לקרות אם אעשה את הדבר שאני דוחה.

עכשיו, מסתכלים על כל סעיף ברשימות שעשינו, ומדרגים מ-0 עד 10, עד כמה זה משמעותי עבורנו. לפעמים נראה שיש יותר תועלות מעלויות, ועדין אנחנו לא עושים כלום, אז כדאי לברר מה עוד יש שם מבחינה רגשית מתחת. חשוב לדרג את המשמעות, כי לפעמים יש רק רגש אחד אבל מבחינת העוצמה שלו הוא גובר על הכל.

למשל בדוגמה שהבאתי לירידה במשקל:
התועלות (בעד) : בריאות טובה יותר, ארגיש טוב עם עצמי, הערך העצמי שלי יעלה, יהיה לי קל לזוז.
המחיר או העלות (נגד): הנישואין שלי יתפרקו.

תראו שיש ברשימת הבעד 4 פריטים וברשימת הנגד רק אחד. אבל כשהיא חשבה עד כמה זה משמעותי עבורה, המחשבה שהנישואין שלה יתפרקו היתה חזקה יותר ומפחידה יותר מכל התועלות.

והנה מגיע החלק הכייפי – אנחנו הולכים לעשות עם זה משהו!!
אנחנו הולכים לשחרר את הרגשות ואת האחיזה שיש לפריטים מרשימת ה"עלויות" עלינו, ולחזק את המשמעות והאחיזה שיש לפריטים מרשימת ה"תועלות".

אם כבר יצא לך להכיר אותי, אז ברור שנעשה תהליך של טאפינג (EFT). ואם לא ברור לך מה זה טאפינג, אפשר לקבל הסבר כאן.

תהליך לפריצת הדחיינות
אני מניחה שיש לך את רשימת הבעד והנגד שלך. ושנתת מספר לכל סעיף ברשימות.
עכשיו לוקחים סעיף אחד מרשימת העלות, נושמים נשימה עמוקה, מתמקדים בעלות הזאת, כמה היא נוכחת בתוכך, איפה ואיך זה מרגיש לך בגוף. כדאי לנסות להיזכר במחשבות, באמונות או בזיכרונות שעולים בך בקשר לזה, ומה שעולה – אני ממליצה לרשום על דף.

ועכשיו ניקח נשימה עמוקה, נתחיל לטופף על נקודת הקראטה ונכריז בקול (אני כותבת בלשון נקבה, וסומכת עליך לעשות את ההתאמות):

קראטה: למרות שזה יעלה יותר מדי,  אני בוחרת לאהוב ולקבל עצמי בכל זאת.
קראטה: למרות שזה יותר מדי כואב, אני בוחרת לאהוב ולכבד את עצמי בכל מקרה.
קראטה: למרות שזה נראה יקר מדי, ולמרות שיש תועלות גדולות, אני מפחדת ממה שזה יעלה לי, ולמרות זאת אני בוחרת, לאהוב ולכבד ולקבל את עצמי באופן שלם ועמוק. וכל אחד אחר שעזר לשכנע אותי שזה יעלה כל כך הרבה.

גבה:  כל הפחד מכמה שזה יעלה לי
צד העין: זה יקר מדי רגשית
מתחת לעין: אני מפחדת מהעלות
מתחת לאף: אני מפחדת מהכאב
סנטר: אני רואה כמה תועלות צפויות
עצם הבריח: אבל הן לא שקולות לעלויות
צד הגוף: זה הולך להיות יקר מדי לנקוט פעולה
מעל הראש: רגשית אני לא יכולה להרשות לעצמי

גבה: לא אוכל לעמוד בתוצאות
צד העין: כל הפחד הזה שאני לא מספיק טובה
מתחת לעין: כל הפחד הזה שאם אנקוט פעולה
מתחת לאף: אנשים יראו שאני לא מספיק טובה
סנטר: מה שאני עושה לא יהיה מספיק טוב
עצם הבריח: ויעבירו עלי ביקורת
צד הגוף: ואני לא יכולה להתמודד עם הביקורת
מעל הראש: כל זמן שאני לא עושה כלום

גבה: אין משהו שאנשים יכולים להעביר עליו ביקורת
צד העין: וחלק ממני חושב שזה הרבה יותר בטוח
מתחת לעין אבל יש מחיר ללא לעשות כלום
מתחת לאף: כי יש לי משהו לחלוק
סנטר: זה מרגיש הרבה יותר בטוח
עצם הבריח: יש לי מתנות וכישרון לחלוק
צד הגוף: אני בוחרת לשחרר את הפחד הזה
מעל הראש: כל האמונות שזה יעלה יותר מדי לנקוט פעולה

גבה: אני משחררת אותן עכשיו
צד העין: אני אוהבת וסולחת לעצמי
מתחת לעין: אני משחררת את הפחדים והספקות הישנים
מתחת לאף: אני יכולה להתמודד עם דברים
סנטר: עובדה שתמיד התמודדתי ואני עדין כאן
עצם הבריח: אני יכולה להתמודד עם זה
צד הגוף: זה לא צריך לשקול כל כך הרבה
מעל הראש: והמאזניים מאוזנות עכשיו

גבה: ויש לי חופש גדול לנוע קדימה
צד העין: ואני יכולה להסתכל על רשימת ההנאות
מתחת לעין: והן נראות מלהיבות עכשיו
מתחת לאף: אולי לא כל כך התלהבתי בעבר
סנטר: כי חששתי להתלהב מהן אז
עצם הבריח: זה לא היה בטוח לתת להן לגבור על העלויות
צד הגוף: כשאני מנקה את הפחדים שלי
מעל הראש: זה בטוח להתלהב לנוע קדימה.

ובואו ניקח נשימה עמוקה. תחזרו ותסתכלו על העלות הזאת. כמה היא נוכחת עכשיו בתוככם? האם יש שינוי ממה שרשמתם קודם?

הרעיון הוא לעבוד על כל העלויות. לפרק אותן ולעשות עליהן תהליך. תוך כדי התהליך אני מעודדת אותך לשים לב לכל רעיון, מחשבה, זיכרון או רגש שעולה ולרשום אותם ולעשות עליהם עבודה נוספת אחר כך.

ואני מזכירה לך שהכי נכון זה לעבוד עם המילים שלך, על התחושות והמחשבות שלך. אי אפשר לעשות את זה "לא נכון", אי אפשר לטעות.

ואם שמים לב שעולות עוד התנגדויות – מצוין! סימן שנגעתם בנקודה חשובה – תעבדו עליה גם.
עד שמרגישים שהערך יורד ל-2 ומטה.

כמה לעשות?
לא חייבים ברגע אחד לעבור על כל הרשימה. אפשר לעבוד על פריט אחד ביום – פשוט תרגישו מה נכון לכם.
תנו לעצמכם את הזמן ואת המרחב. תכבדו את עצמכם מספיק כדי להבין שהחששות וההתנגדויות לא נבנו ביום אחד, וייתכן שייקח לכם קצת זמן ותהליך כדי לנטרל את כל ההתנגדויות. אבל ברגע שתתחילו לעבוד, תוכלו להרגיש שינוי והקלה מרגע לרגע יותר ויותר. ויגיע הרגע הזה שפתאום פשוט תרגישו שאפשר לעשות את המשימה הזאת או הדבר הזה שנמנעתם מלעשות – ופשוט תתחילו לעשות!

ואם הגעת עד לכאן אני ממש אשמח לשמוע מה דעתך על כל התהליך, מה הדבר שדחיית, והאם התהליך עזר לך. ותודה על הנתינה שלך בחזרה.

עד הפעם הבאה

חיבוק גדול ממני

גוני


20 באוקטובר 2015

איך למשוך הצלחה אל חייך

היום אני רוצה לתת לך
כלי מדהים להשגת מטרות
ולהתקדמות בעסק ובחיים.

הכלי הזה נוצר בעקבות מכתבים
שקיבלתי ממאות לקוחות שעברו איתי תהליכים
לשחרור פחדים, לשינוי מצבים לא רצויים,
לשיפור הבריאות, להגברת השפע, למציאת זוגיות,
בקיצור  - הגשמת מטרות.

אלה תמיד מכתבים של התפעלות, שמחה,
הודיה והכרת תודה, 
על התהליך המוצלח שהם עשו 
ועל העובדה שהם כבר נמצאים במקום אחר
ממה שהיה קודם.

הכלי שאני עומדת לתת לך הוא פשוט מאוד:
לכתוב את מכתב ה"הצלחתי" שלך.

ממש לכתוב אותו במייל או על דף
ולנסח אותו כאילו הדבר שמאתגר 
אותך עכשיו - כבר נפתר. כבר הושג.
כבר הצלחת!!!

במכתב הזה כותבים 3 דברים עיקריים:
1. מה היה הקושי איתו התמודדתי 
את זה כותבים בלשון עבר (כאילו זה היה פעם):
למשל:
- פחדתי לעמוד מול קהל ולהרצות.
- לא היו לי הרבה לקוחות בקליניקה.
- שנאתי לעשות שיחות פולו-אפ ללקוחות.
וכו'

2. מה קרה בתהליך
כדאי לעצום עיניים ולדמיין, מה בעצם צריך לקרות
כדי שהמצב ישתנה ואז לכתוב את התהליך
ש"עברת" שהביא לשינוי המצב.

השלב הזה צריך לענות על השאלה:
מה גורם למצב להיות כמו שהוא.
כי כשמבינים מה גורם למצב, מבינים 
מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב.

למשל:
שחררתי את הפחד לעמוד מול קהל.
טיפלתי באמונה החוסמת שאני לא מספיק טובה כמטפלת.
חיזקתי את האמון בערך שאני נותנת ללקוחות שלי
ולכן קל לי להציע להם את השירות שלי.

3. איך המצב היום
זה המקום לתאר את המצב החדש
בלשון הווה, כאילו הוא כבר קיים 
ומתרחש בחייך.

כדי להתחבר לזה בקלות אני ממליצה לך
לשבת בשקט ולדמיין את המצב החדש,
לראות את זה כמו בתמונה או בסרט
ולראות את עצמך בתוך המצב הרצוי החדש.
ואז לכתוב את זה במכתב.

וזה המקום להתלהב, לשמוח, להכיר תודה
להתפעל ולהתרגש:
זה הנס שקרה לך, הדבר הנהדר הזה
ה"איזה יופי" ה"וואו". 
והתחושה המופלאה של "הצלחתי!!"


              * * *

ומה עכשיו?
אני מציעה לך לשלוח את המכתב הזה לעצמך
במייל או בדואר.
ולתת לו לעשות דרך ולהגיע אליך
(גם אם זה במייל, וזה מגיע תוך דקות :))

ואז לפתוח אותו ולקרוא אותו בהתרגשות ובשמחה
להדפיס אותו, לתלות אותו מול העיניים,
לקרוא בו כל יום ולהתחבר אל תחושת ה"הצלחתי".

למה זה עובד?
זה מחבר אותך לתחושת הצלחה
זה מעלה את התדרים והאנרגיות שלך
זה פותח ערוצי מחשבה על פתרונות ויצירתיות
זה ממגנט את המציאות הזאת אל חייך
וזה גם מראה לך את הדרך שאפשר לעשות
כדי לשנות את המצב.

אז אני מזמינה אותך לכתוב לי כאן למטה
לפחות נושא אחד שבא לך להגיד עליו "הצלחתי",
וכבר לראות איך נפתחת לך הדרך להצלחה.

חיבוק גדול ממני

גוני אלמגור


2 באוגוסט 2015

לשחות בבריכה של הגדולים

קודם כל – מזל טוב! נולד לי בלוג :)
ואני מתרגשת כמו ילדה קטנה, גם משמחה וגם קצת מגודל המעמד והאחריות.

כאן אשתף, כנראה בשעות הקטנות של הלילה (אלה השעות שלי), את המחשבות שלי, ההגיגים, התובנות האישיות והעסקיות, ועוד כל מיני. וכבר עולה בי מחשבה של: מה יהיה אם לא יאהבו את מה שאני כותבת... ותחושה קלה של חשש ופחד מתחילה להציף.

וזה מזכיר לי, שכשהייתי קטנה פחדתי ממים עמוקים. העדפתי להשתכשך במים הרדודים של הקטנים, כשלמותניי שרשרת של מצופים (כן, פעם לא היו מצופים מתנפחים לידיים, אלא שרשרת של מצופים אדום ולבן שקשרו סביב המותניים).

כשקצת גדלתי, בערך בכיתה ב' כבר הרגשתי לא נוח בחברת התינוקות בבריכה הקטנה, ורציתי לשחות בבריכה של הגדולים. אבל הפחד שיתק אותי, והצמיד אותי למעקה של הבריכה.

למרות המצופים שהחזיקו אותי מעל המים, הפחד מילא אותי מבפנים. הייתי בטוחה שיש מפלצת בקרקעית הבריכה, ושאם אגיע לאמצע הבריכה היא תמשוך אותי למטה ואני אטבע.

אבא שלי החזיק אותי, שחרר את הידיים שלי מהמעקה, ולאט לאט זז למרכז הבריכה. ושם – במקום הכי מפחיד (עוד רגע תעלה המפלצת ותתפוס אותי) - התיר את חגורת המצופים והשליך אותה מחוץ לבריכה.

ואז הוא אמר לי: תקשיבי לי טוב. אין מפלצת בבריכה. אבל את לא מאמינה לי אז את צריכה לראות בעצמך. והדרך היחידה לראות שאין מפלצת זה לצלול למטה. המצופים לא יאפשרו לך לצלול, לכן הורדנו אותם.

אי אפשר לתאר את הפחד שהרגשתי. אבל אבא חייך בשקט. נתן לי יד ועודד אותי להכניס את הראש לתוך המים, אחר כך את הכתפיים, ולאט לאט לצלול למטה, כשהיד שלו מחזיקה בידי היטב ומשמשת לי עוגן.

ובאמת ראיתי – אין מפלצת!

הפחד נעלם בין רגע. תוך כמה דקות כבר צללתי לעומק ועליתי וקפצתי וחזרתי... כמו דג במים...

והנה מצאתי את עצמי הרבה שנים אחרי, משתכשכת בבריכה העסקית, במים הרדודים של המתחילים והצעירים. אחרי כמה שנים כשקצת "גדלתי" עסקית, התחלתי להרגיש לא נוח שם ורציתי לעבור לבריכה של הגדולים.
ושוב אותן תחושות הציפו אותי. הפחד מ"מפלצות". אז רכשתי לי "חגורת מצופים" בצורת קורסים, סדנאות, מנטורים, תוכניות ליווי – וניסיתי לצוף בעזרתם בבריכה של הגדולים.

אבל מצופים, כמו מצופים, יכולים להאט את הקצב שלנו ולתקוע אותנו ליד הגדר מרוב פחד. לא באמת העזתי ליישם, לעשות ולפעול - למרות שהיה לי את כל הידע איך ומה לעשות.

ואז נזכרתי בשיטה של אבא, אבל הייתי זקוקה למשהו שאוכל להיאחז בו, שיהיה לי עוגן בזמן שאני מעיזה לצלול פנימה ולהתבונן ל"מפלצות" שלי בעיניים.

אני, כמובן, גייסתי את השיטה המדהימה שנקראת EFT – טכניקה לשחרור רגשי, שעוד ארחיב עליה הרבה כאן – והצלחתי לפגוש את הפחדים שלי ולפוגג אותם, אחד לאחד. ואז העזתי לשלוח מכתבים לשיתופי פעולה עם הגדולים ולהציע את הידע והמומחיות שלי ללא חשש, ונעניתי בחיוב.

איזה אושר, סיפוק והתרגשות. בהחלט כמו לצלול לעומק ולעלות ולקפוץ ולחזור ... מתחילה להרגיש שוב כמו דג במים.


חיבוק גדול ממני

גוני


הי, חכו רגע -
אם עוד אין לכם את המדריך שלי: הסוויץ' מסטרס לשלווה בעזרת
EFT
לחצו כאן וקבלו אותו במתנה. שווה, שווה, שווה!!!