2 באוגוסט 2015

לשחות בבריכה של הגדולים

קודם כל – מזל טוב! נולד לי בלוג :)
ואני מתרגשת כמו ילדה קטנה, גם משמחה וגם קצת מגודל המעמד והאחריות.

כאן אשתף, כנראה בשעות הקטנות של הלילה (אלה השעות שלי), את המחשבות שלי, ההגיגים, התובנות האישיות והעסקיות, ועוד כל מיני. וכבר עולה בי מחשבה של: מה יהיה אם לא יאהבו את מה שאני כותבת... ותחושה קלה של חשש ופחד מתחילה להציף.

וזה מזכיר לי, שכשהייתי קטנה פחדתי ממים עמוקים. העדפתי להשתכשך במים הרדודים של הקטנים, כשלמותניי שרשרת של מצופים (כן, פעם לא היו מצופים מתנפחים לידיים, אלא שרשרת של מצופים אדום ולבן שקשרו סביב המותניים).

כשקצת גדלתי, בערך בכיתה ב' כבר הרגשתי לא נוח בחברת התינוקות בבריכה הקטנה, ורציתי לשחות בבריכה של הגדולים. אבל הפחד שיתק אותי, והצמיד אותי למעקה של הבריכה.

למרות המצופים שהחזיקו אותי מעל המים, הפחד מילא אותי מבפנים. הייתי בטוחה שיש מפלצת בקרקעית הבריכה, ושאם אגיע לאמצע הבריכה היא תמשוך אותי למטה ואני אטבע.

אבא שלי החזיק אותי, שחרר את הידיים שלי מהמעקה, ולאט לאט זז למרכז הבריכה. ושם – במקום הכי מפחיד (עוד רגע תעלה המפלצת ותתפוס אותי) - התיר את חגורת המצופים והשליך אותה מחוץ לבריכה.

ואז הוא אמר לי: תקשיבי לי טוב. אין מפלצת בבריכה. אבל את לא מאמינה לי אז את צריכה לראות בעצמך. והדרך היחידה לראות שאין מפלצת זה לצלול למטה. המצופים לא יאפשרו לך לצלול, לכן הורדנו אותם.

אי אפשר לתאר את הפחד שהרגשתי. אבל אבא חייך בשקט. נתן לי יד ועודד אותי להכניס את הראש לתוך המים, אחר כך את הכתפיים, ולאט לאט לצלול למטה, כשהיד שלו מחזיקה בידי היטב ומשמשת לי עוגן.

ובאמת ראיתי – אין מפלצת!

הפחד נעלם בין רגע. תוך כמה דקות כבר צללתי לעומק ועליתי וקפצתי וחזרתי... כמו דג במים...

והנה מצאתי את עצמי הרבה שנים אחרי, משתכשכת בבריכה העסקית, במים הרדודים של המתחילים והצעירים. אחרי כמה שנים כשקצת "גדלתי" עסקית, התחלתי להרגיש לא נוח שם ורציתי לעבור לבריכה של הגדולים.
ושוב אותן תחושות הציפו אותי. הפחד מ"מפלצות". אז רכשתי לי "חגורת מצופים" בצורת קורסים, סדנאות, מנטורים, תוכניות ליווי – וניסיתי לצוף בעזרתם בבריכה של הגדולים.

אבל מצופים, כמו מצופים, יכולים להאט את הקצב שלנו ולתקוע אותנו ליד הגדר מרוב פחד. לא באמת העזתי ליישם, לעשות ולפעול - למרות שהיה לי את כל הידע איך ומה לעשות.

ואז נזכרתי בשיטה של אבא, אבל הייתי זקוקה למשהו שאוכל להיאחז בו, שיהיה לי עוגן בזמן שאני מעיזה לצלול פנימה ולהתבונן ל"מפלצות" שלי בעיניים.

אני, כמובן, גייסתי את השיטה המדהימה שנקראת EFT – טכניקה לשחרור רגשי, שעוד ארחיב עליה הרבה כאן – והצלחתי לפגוש את הפחדים שלי ולפוגג אותם, אחד לאחד. ואז העזתי לשלוח מכתבים לשיתופי פעולה עם הגדולים ולהציע את הידע והמומחיות שלי ללא חשש, ונעניתי בחיוב.

איזה אושר, סיפוק והתרגשות. בהחלט כמו לצלול לעומק ולעלות ולקפוץ ולחזור ... מתחילה להרגיש שוב כמו דג במים.


חיבוק גדול ממני

גוני


הי, חכו רגע -
אם עוד אין לכם את המדריך שלי: הסוויץ' מסטרס לשלווה בעזרת
EFT
לחצו כאן וקבלו אותו במתנה. שווה, שווה, שווה!!!




אין תגובות:

פרסום תגובה