דחיינות – הנטייה לדחות דברים לאחר כך (או מחר-כך, או "אחרי החגים", או "עד להודעה חדשה..."), זאת תופעה מטרידה, ומסתבר שהיא תופסת תאוצה וכאילו היא "מדבקת".
בקצב החיים הלחוץ והדחוס שאנחנו חיים בו, עם כל מה שיש לנו להספיק
ולעשות במשך היום, ועם כל הציפיות, השוואתיות, הביקורתיות והצורך לעמוד בלחצים
שמופעלים עלינו – לא פלא שאנחנו מחפשים דרכים להוריד קצת לחץ ולא להתמודד עכשיו עם
משהו שמכביד עלינו (שכלית, רגשית או פיזית).
הצרה היא, שכשאנחנו דוחים משהו שהיינו אמורים להתמודד איתו, אנחנו
מוצפים רגשות אשמה, תיסכול וכעס – והנה הלכה השלווה...
אז בואו נדבר קצת על דחיינות, ועל איך אפשר לפרוץ אותה, להיות בעשייה ממוקדת
ובו-זמנית להישאר שלווים ויעילים.
דחיינות
והרס עצמי מה זה, ולמה זה קורה לנו?
דחיינות - זה לא לעשות את הדברים שאנחנו רוצים לעשות. בדרך כלל אנחנו אומרים
"צריכים" לעשות. וכשאנחנו דוחים ולא עושים אותם זה מתסכל ומרגיז אותנו.
הרס עצמי – זה כשאנחנו לא עושים את הדברים שעושים לנו טוב. כשיש לנו ציפייה או
ידיעה שדברים מסויימים יגרמו לנו להרגיש טוב יותר, מאושרים ומסופקים יותר ואנחנו
לא פועלים לקראתם, או שאנחנו עושים את ההיפך מהם ופוגעים בעצמנו.
דחיינות היא חלק מהרס עצמי.
איך דחיינות באה לידי ביטוי? אצל כל אחד זה שונה. בשבילי זה לגלוש
בפייסבוק, לקרוא מיילים, או להחליט לנקות את הבית פתאום – בקיצור, לשרוף זמן ולא
לעשות את הדברים הרציניים שרוצים לעשות.
עכשיו רגע, לפעמים צריך לנקות את הבית או לענות על מיילים, וזאת דווקא
עשייה ולא דחיינות. אבל אם נמנעים מלהתמודד עם מייל קשה שצריך לטפל בו – זאת
דחיינות. בדרך כלל אנחנו דוחים את הדברים שדורשים יותר מאמץ גם פיזי וגם שכלי.
איך
יודעים מה ההבדל בין דחיינות לעשייה?
ההבדל הוא במודעות ובבחירה. אם אני גולשת בהיסח הדעת לענות על
מיילים במקום לעשות את מה שתכננתי לעשות, אני מתייסרת ומתמלאת רגשות אשמה וכעס בגלל
זה אחר כך. אם בחרתי במודע עכשיו לענות על מיילים וזאת העשייה שלי – אני שמחה
ומלאת סיפוק כשעשיתי את זה.
כשאנחנו דוחים דברים זה מאוד מתסכל ומייסר. הקולות הביקורתיים ישר
עולים בתוכנו ומתחילים לנדנד
ש"הייתי צריכה" ו"חבל שלא עשיתי" ושוב בזבזתי יום וכו'. ודרך
אגב, כל רגע שאנחנו מכים את עצמנו על הדחיינות - זאת דחיינות לשמה.
למה
אנחנו עושים את הדברים שאנחנו עושים?
כל דבר שאנחנו עושים זה מתוך אמונה שזה תורם לנו!
גם אם בפועל זה הרסני לנו. הדחיינות בעצם אומרת לנו, שהדבר שאני נמנעת
ממנו הוא קשה או מכאיב או שהתוצאות שלו מאיימות או לא מלהיבות אותי, ולכן אני דוחה
את זה עד לנקודה שארגיש בטוחה או שאהיה מוכנה. או שאחכה עד שלא תהיה לי ברירה
והכאב שלא לפעול יהיה גדול מהכאב של כן לפעול.
אז עכשיו, ברגע זה, אנחנו מתחילים לעשות סוויץ' ולהתבונן על הדברים
אחרת:
בואו נבין שאנחנו לא אנשים רעים או טיפשים או חלשים או חסרי אופי.
אנחנו דוחים דברים ולפעמים אפילו מחבלים והורסים לעצמנו, דווקא מתוך רצון לטפל
בעצמנו.
יש בתוכנו כאב או פחד שגורם לנו להתנהג ככה.
הרס
עצמי זאת אהבה עצמית מוטעית
לפעמים צריך לחפש עמוק למה אנחנו אוכלים אוכל שלא בריא לנו, או מעשנים
או דוחים פעולה שתביא לשגשוג כלכלי - זה בגלל שוויתור על עישון או להתחיל לאכול
בריא, או לעשות מעשה שיביא להצלחה כלכלית, אלה דברים שאנחנו אמינים שלא נוכל לעמוד
בהם או שאנחנו לא ראויים להם.
אם אדם מאמין שאנשים עשירים רעים – אז לא בטוח בשבילו להרוויח כסף. הוא
יעשה הכל (באופן לא מודע, כמובן) כדי לא להפוך להיות עשיר. למרות שחיצונית זה נראה
שזה פוגע בו הוא מאמין בתת-מודע שזה מגן עליו מלהיות רע.
אז למרות שנוצר לו מצב של חוסר בכסף, זה מגיע מתוך רצון להגן עליו ותחושה
פנימית שככה טוב לו יותר - ולכן זה מתוך אהבה עצמית מוטעית.
מתי
אנחנו בכל זאת בוחרים לעשות פעולה?
כשהתוצאה של לא לעשות מפחידה יותר, הרסנית יותר, מאיימת יותר
מהתוצאה של כן לעשות.
נגיד שאני צריכה לעשות פרוייקט בעבודה. והמחשבה על זה גורמת לי לחשוב
שאני לא חכמה מספיק, שזה המון עבודה, מה אם זה לא יהיה מספיק טוב ואקבל ביקורת
שלילית? אלה מחשבות שגורמות לנו לדחות את העיסוק בפרוייקט, עד שמגיע הדד-ליין
וצריך להגיש את זה. הכאב של לא לפעול חזק יותר, כי אם לא אפעל ולא אגיש את הפרוייקט
– עלולים לפטר אותי.
יש לנו בתת-מודע סוג של מאזנים ואנחנו שוקלים כל הזמן את הבעד והנגד:
עלות מול תועלת. אנחנו לא זזים כל זמן שהעלות – המחיר שנצטרך לשלם - גבוהה יותר
מהתועלת. ואפילו אם זה מאוזן 50/50 לא נזוז. כדי להתחיל לעשות פעולה צריכים להיות
במצב של לפחות 50.1 לטובת התועלת.
כשאנחנו דוחים אנחנו לא באמת מבררים למה. מה מסתתר מאחורי זה. כי זה
מפחיד אותנו ואז נצטרך לעשות משהו בקשר לזה ולהתמודד עם התוצאות (מיידיות או
עתידיות).
לדוגמה:
מישהי שהגיעה אלי לטיפול בירידה במשקל וביחד גילינו שיש לה אמונה: אם אצא לריצה כל
הגוף שלי יכאב אחרי זה וזה הולך להיות קשה (תוצאה מיידית), ומחשבה עמוקה יותר
עלתה: אם ארד במשקל גברים יתחילו איתי ואולי אבגוד בבעלי והנישואין שלי ייהרסו (תוצאה
עתידית).
יש לכולנו אמונות לגבי מה יקרה אם אעשה את הפעולה, ופחד מביקורת וממה יגידו אחרים. ולכן אנחנו בוחרים לא לעשות את הפעולה. אם לא אעשה את
הפעולה אני לא יכולה להיכשל.
איך
אפשר לשקול את העלויות בדרך שתוביל אותנו לעשות מעשה?
אנחנו מתחילים בהגברת המודעות.
קודם כל חושבים על הדבר הזה שאנחנו דוחים מלעשות. ורושמים אותו על דף.
ואז עורכים 2 רשימות:
רשימת "בעד" - כל התועלות שארוויח. מה הדברים הנעימים,
הטובים, המספקים שיצאו לי אם אעשה את הדבר שאני דוחה.
רשימת "נגד" – כל ה"מחירים" שאצטרך לשלם, מה
הדברים הלא טובים, המפחידים, הלא נעימים שיכולים לקרות אם אעשה את הדבר שאני דוחה.
עכשיו, מסתכלים על כל סעיף ברשימות שעשינו, ומדרגים מ-0 עד 10, עד כמה זה משמעותי עבורנו. לפעמים נראה שיש יותר תועלות
מעלויות, ועדין אנחנו לא עושים כלום, אז כדאי לברר מה עוד יש שם מבחינה רגשית
מתחת. חשוב לדרג את המשמעות, כי לפעמים יש רק רגש אחד אבל מבחינת העוצמה שלו הוא
גובר על הכל.
למשל בדוגמה שהבאתי לירידה במשקל:
התועלות (בעד) : בריאות טובה יותר, ארגיש טוב עם עצמי, הערך העצמי שלי
יעלה, יהיה לי קל לזוז.
המחיר או העלות (נגד): הנישואין שלי יתפרקו.
תראו שיש ברשימת הבעד 4 פריטים וברשימת הנגד רק אחד. אבל כשהיא חשבה
עד כמה זה משמעותי עבורה, המחשבה שהנישואין שלה יתפרקו היתה חזקה יותר ומפחידה
יותר מכל התועלות.
והנה מגיע החלק הכייפי – אנחנו הולכים לעשות עם זה משהו!!
אנחנו הולכים לשחרר את הרגשות ואת האחיזה שיש לפריטים מרשימת ה"עלויות"
עלינו, ולחזק את המשמעות והאחיזה שיש לפריטים מרשימת ה"תועלות".
אם כבר יצא לך להכיר אותי, אז ברור שנעשה תהליך של טאפינג (EFT). ואם לא ברור לך מה זה טאפינג, אפשר לקבל הסבר כאן.
תהליך לפריצת
הדחיינות
אני מניחה שיש לך את רשימת הבעד והנגד שלך. ושנתת מספר לכל סעיף
ברשימות.
עכשיו לוקחים סעיף אחד מרשימת העלות, נושמים נשימה עמוקה, מתמקדים בעלות
הזאת, כמה היא נוכחת בתוכך, איפה ואיך זה מרגיש לך בגוף. כדאי לנסות להיזכר
במחשבות, באמונות או בזיכרונות שעולים בך בקשר לזה, ומה שעולה – אני ממליצה לרשום
על דף.
ועכשיו ניקח נשימה עמוקה, נתחיל לטופף על נקודת הקראטה ונכריז בקול (אני
כותבת בלשון נקבה, וסומכת עליך לעשות את ההתאמות):
קראטה: למרות שזה יעלה יותר מדי, אני בוחרת לאהוב ולקבל עצמי בכל זאת.
קראטה: למרות שזה יותר מדי כואב, אני בוחרת לאהוב ולכבד את עצמי בכל
מקרה.
קראטה: למרות שזה נראה יקר מדי, ולמרות שיש תועלות גדולות, אני מפחדת
ממה שזה יעלה לי, ולמרות זאת אני בוחרת, לאהוב ולכבד ולקבל את עצמי באופן שלם
ועמוק. וכל אחד אחר שעזר לשכנע אותי שזה יעלה כל כך הרבה.
גבה: כל הפחד מכמה שזה יעלה
לי
צד העין: זה יקר מדי רגשית
מתחת לעין: אני מפחדת מהעלות
מתחת לאף: אני מפחדת מהכאב
סנטר: אני רואה כמה תועלות צפויות
עצם הבריח: אבל הן לא שקולות לעלויות
צד הגוף: זה הולך להיות יקר מדי לנקוט פעולה
מעל הראש: רגשית אני
לא יכולה להרשות לעצמי
גבה: לא אוכל לעמוד בתוצאות
צד העין: כל הפחד הזה שאני לא מספיק טובה
מתחת לעין: כל הפחד הזה שאם אנקוט פעולה
מתחת לאף: אנשים יראו שאני לא מספיק טובה
סנטר: מה שאני עושה לא יהיה מספיק טוב
עצם הבריח: ויעבירו עלי ביקורת
צד הגוף: ואני לא יכולה להתמודד עם הביקורת
מעל הראש: כל זמן שאני לא עושה כלום
גבה: אין משהו שאנשים יכולים להעביר עליו ביקורת
צד העין: וחלק ממני חושב שזה הרבה יותר בטוח
מתחת לעין אבל יש מחיר ללא לעשות כלום
מתחת לאף: כי יש לי משהו לחלוק
סנטר: זה מרגיש הרבה יותר בטוח
עצם הבריח: יש לי מתנות וכישרון לחלוק
צד הגוף: אני בוחרת לשחרר את הפחד הזה
עצם הבריח: יש לי מתנות וכישרון לחלוק
צד הגוף: אני בוחרת לשחרר את הפחד הזה
מעל הראש: כל האמונות שזה יעלה יותר מדי לנקוט פעולה
גבה: אני משחררת אותן עכשיו
צד העין: אני אוהבת וסולחת לעצמי
מתחת לעין: אני משחררת את הפחדים והספקות הישנים
מתחת לאף: אני יכולה להתמודד עם דברים
סנטר: עובדה שתמיד התמודדתי ואני עדין כאן
עצם הבריח: אני יכולה להתמודד עם זה
צד הגוף: זה לא צריך לשקול כל כך הרבה
עצם הבריח: אני יכולה להתמודד עם זה
צד הגוף: זה לא צריך לשקול כל כך הרבה
מעל הראש: והמאזניים מאוזנות עכשיו
גבה: ויש לי חופש גדול לנוע קדימה
צד העין: ואני יכולה להסתכל על רשימת ההנאות
מתחת לעין: והן נראות מלהיבות עכשיו
מתחת לאף: אולי לא כל כך התלהבתי בעבר
סנטר: כי חששתי להתלהב מהן אז
עצם הבריח: זה לא היה בטוח לתת להן לגבור על העלויות
צד הגוף: כשאני מנקה את הפחדים שלי
עצם הבריח: זה לא היה בטוח לתת להן לגבור על העלויות
צד הגוף: כשאני מנקה את הפחדים שלי
מעל הראש: זה בטוח להתלהב לנוע קדימה.
ובואו ניקח נשימה עמוקה. תחזרו ותסתכלו על העלות הזאת. כמה היא נוכחת
עכשיו בתוככם? האם יש שינוי ממה שרשמתם קודם?
הרעיון הוא לעבוד על כל העלויות. לפרק אותן ולעשות עליהן תהליך. תוך כדי
התהליך אני מעודדת אותך לשים לב לכל רעיון, מחשבה, זיכרון או רגש שעולה ולרשום
אותם ולעשות עליהם עבודה נוספת אחר כך.
ואני מזכירה לך שהכי נכון זה לעבוד עם המילים שלך, על התחושות
והמחשבות שלך. אי אפשר לעשות את זה "לא נכון", אי אפשר לטעות.
ואם שמים לב שעולות עוד התנגדויות – מצוין! סימן שנגעתם בנקודה חשובה –
תעבדו עליה גם.
עד שמרגישים שהערך יורד ל-2 ומטה.
כמה לעשות?
לא חייבים ברגע אחד לעבור על כל הרשימה. אפשר לעבוד על פריט אחד ביום –
פשוט תרגישו מה נכון לכם.
תנו לעצמכם את הזמן ואת המרחב. תכבדו את עצמכם מספיק כדי להבין
שהחששות וההתנגדויות לא נבנו ביום אחד, וייתכן שייקח לכם קצת זמן ותהליך כדי לנטרל
את כל ההתנגדויות. אבל ברגע שתתחילו לעבוד, תוכלו להרגיש שינוי והקלה מרגע לרגע
יותר ויותר. ויגיע הרגע הזה שפתאום פשוט תרגישו שאפשר לעשות את המשימה הזאת או
הדבר הזה שנמנעתם מלעשות – ופשוט תתחילו לעשות!
ואם הגעת עד לכאן אני ממש אשמח לשמוע מה דעתך על כל התהליך, מה הדבר שדחיית, והאם התהליך עזר לך. ותודה על הנתינה שלך בחזרה.
עד הפעם הבאה
חיבוק גדול ממני
גוני
