31 במאי 2016

5 טעויות נפוצות שעושים כשעובדים עם טאפינג, ואיך לתקן אותן


לפעמים בהרצאות או בסדנאות שאני עושה ומדברת על EFT  וטאפינג, אני פוגשת אנשים שאומרים לי: כן, אני מכיר את זה, ניסיתי לעשות לבד וזה לא עבד לי...

האמת, שאני יכולה להבין למה זה קורה.

את הטכניקה המדהימה הזאת אפשר ללמוד תוך כמה דקות, אבל לתרגל אותה ולהתמחות בה – זה דבר שלא נגמר (גם אני לומדת ומשתכללת בה מיום ליום יותר ויותר...) וכדי לשלוט בטכניקה ולהשיג את התוצאות הטובות ביותר, צריך להמשיך לחקור, להתאמן ולגלות...


אז הנה 5 טעויות נפוצות, שאנשים עושים עם טאפינג:

טעות מס' 1 – לא להשתמש בזה

כן, אני יודעת שזה נשמע מצחיק. אבל הרבה אנשים פשוט לא מגיעים לעשות טאפינג למרות שהם יודעים שזה מה שיוכל לעזור להם.

אני בעצמי יכולה להסתובב בוקר שלם עם כעס על משהו שקרה, לפני שאני נזכרת ואומרת לעצמי: תעשי על זה טאפינג! ושחררי את הכעס.
אני, שטאפינג זה אחד הכלים החזקים שלי, איך יכולתי לשכוח?!

העניין הוא, שהטכניקה הזאת חדשה יחסית לכולנו. אני משתמשת בה, חוקרת אותה, עובדת איתה ומלמדת אותה ב-6 השנים האחרונות,  אבל לפני כן רוב חיי היא לא היתה חלק מההרגלים שלי. כולנו גדלנו ופיתחנו הרגלים אחרים שלא כוללים טאפינג, ולכן זאת לא "ברירת המחדל" שלנו.

אני בטוחה שאם היו מלמדים אותנו כילדים להשתמש בכלי הזה, והיו אומרים לנו שזה חשוב בדיוק כמו לצחצח שיניים – היו לנו חוויות אחרות לגמרי כיום.

אז על פי רוב אנחנו פשוט שוכחים שהאפשרות הזאת קיימת, ולכן לא משתמשים בטאפינג. אבל ישנן גם סיבות עמוקות יותר, כמו חוסר חשק להתמודד עם סיטואציות לא נעימות, פחד משינוי, דפוס של הרס-עצמי (אני עוד אתייחס לנושאים האלה בקרוב), אבל נכון לעכשיו, חשוב שתזכירו לעצמכם שסביר להניח שלא השתמשתם בטאפינג, פשוט כי לא חשבתם על זה ושכחתם שזה עומד לרשותכם. ואתם יכולים להזכיר לעצמכם בעדינות ובחמלה להשתמש בזה!

הנה תהליך קצר של טאפינג, שיכול לנקות חלק מההתנגדויות או ההרגלים. נסו את זה ותראו איך זה משפיע עליכם בשבוע הקרוב:

נקודת הקראטה: למרות שלא עשיתי כל כך הרבה טאפינג אני מקבל/ת את עצמי באופן שלם ועמוק

נקודת הקראטה: למרות שיכולתי להקל על עצמי על ידי שימוש בטאפינג על ... (כאן תמלאו מה שהייתם יכולים לעבוד עליו – כאב בגוף, רגש מכביד, מקרה שקרה, אמונה מגבילה...) אני בוחר/ת להירגע ולסלוח לעצמי עכשיו.

נקודת הקראטה: למרות שאני עדין לא רגיל/ה להשתמש בטאפינג כפתרון לבעיות, אני בוחר/ת להתחיל להשתמש בזה עכשיו, ולזכור להשתמש בכלי העוצמתי הזה לטובתי.

גבה: לא השתמשתי בטאפינג
צד העין: למה לא בעצם?
מתחת לעין: האם אני מחבל/ת לעצמי?
מתחת לאף: אולי
סנטר: או שאולי פשוט שכחתי
עצם הבריח: אולי אני פשוט לא רגיל/ה לעשות את זה
צד הגוף: אבל אני יכול/ה להשתמש בזה עכשיו
מעל הראש: הנה אני עושה טאפינג עכשיו!

גבה: וזה כבר נהדר
צד העין: אני בוחר/ת לזכור
מתחת לעין: לעשות טאפינג
מתחת לאף: אני בוחר/ת לפתח את ההרגל החיובי הזה
סנטר: שיכול לעזור לי כל כך הרבה
עצם הבריח: זה יעשה את חיי הרבה יותר קלים
צד הגוף: וזאת בחירה שאני רוצה לעשות
מעל הראש: אני בוחר/ת לעשות טאפינג כשאני הכי זקוק/ה לזה.

קחו נשימה עמוקה, ושחררו את האוויר לאט.
כדאי לחזור על זה כמה פעמים, או להמשיך במילים שלכם, להתמקד במה שעולה לכם תוך כדי הסבבים האלה ופשוט לשחרר את זה תוך כדי דיבור.


טעות מס' 2 – לא מספיק ספציפיים

אני מעודדת אנשים להתחיל בהצהרות רחבות יותר, כי זאת שפה קלה יותר להתחלה, וזה מתחיל להזיז דברים לכיוון הנכון. כשאני אומרת הצהרות רחבות אני מתכוונת למשהו כללי, כמו:

"למרות שאני כועסת עכשיו... אני מקבלת את עצמי באופן שלם ועמוק."

זאת הצהרה כללית שלא מתמקדת במשהו ספציפי. אבל אחרי סיבוב או שניים, חשוב להתכנס ולהתמקד בפרטים הספציפיים. במקרה הזה, למשל, אפשר לזוז מ: "למרות שאני כועסת עכשיו..." כמשפט ההצהרה הראשון, ל-

"למרות שאני כועסת עכשיו כי הבוס שלי היה מגעיל אלי הבוקר..."

עכשיו התמקדתם בנושא ספציפי, שיוביל אתכם לתוצאות הרבה יותר טובות.

ככל שתהיו יותר ספציפיים – יותר טוב. מה שמתחבר לטעות הבאה -


טעות מס' 3 – לא מתייחסים לכל האספקטים של הבעיה


למה הכוונה "אספקטים"? הכוונה לחלקים ספציפיים של הנושא (זוויות, אפשרויות, רבדים של הנושא):

למשל, במקרה שתיארתי קודם – "אני כועסת", אנחנו הולכים מהכללי אל הספציפי: "אני כועסת כי הבוס שלי היה מגעיל אלי", ומשם יורדים לפרטי פרטים מדוייקים יותר – אספקטים:

הנה כמה "אספקטים" פוטנציאליים לדוגמה הזאת:

"אני כועסת כי הבוס שלי צעק עלי, "אני לא אוהבת את הדרך שהוא הסתכל עלי" (זה אספקט של החוויה עצמה ומה שקרה שם, שאפשר להתייחס אליו
(

"אני מרגישה שהמילים שלו ננעצו בי כמו סכין בבטן" (אספקט של תחושת גוף שכדאי להתייחס אליו)

"אני חוששת שהוא עומד לפטר אותי" (אספק של פחד עתידי שכדאי להתייחס אליו)

"זה מזכיר לי את הדרך שאבא שלי היה מדבר אלי" (אספקט של טראומה מהילדות שיש להתייחס אליה)

"אף פעם לא היו לי מערכות יחסים טובות עם הבוסים שלי" (אספקט של מחשבה או אמונה מגבילה או ניסיון עבר – שכדאי לבדוק).

ואפשר להמשיך עוד ועוד!

לפעמים אפשר להתמודד עם נושאים בעזרת תיפוף כללי, אבל כשעובדים עם אספקטים יש סיכוי שבאמת תחשפו כל כך הרבה דברים שמתרחשים בחייכם, וכשתנקו את המקרה המסוים הזה עם הבוס בעצם תעשו ניקוי עומק להמון נושאים אחרים שהיו תקועים בחייכם!

לדוגמה, מתחילים עם המקרה עם הבוס, אבל אז עושים טאפינג על איך אבא שלכם דיבר אליכם וכשמרפאים את הנושא הזה בעצם משיגים מערכת יחסים טובה יותר ופחות רגישה עם הבוס.


טעות מס' 4 – לא מתופפים מספיק זמן

זאת הטעות שאני רואה שהרבה אנשים עושים. כל אלה שאומרים לי שניסו לעשות טאפינג וזה לא עבד להם!

כשאני שואלת אותם כמה זמן הם עבדו על הנושא, הם אומרים לי: 2 דקות, עשיתי סיבוב או שניים!

זה בדרך כלל לא מספיק.

זה קורה הרבה פעמים כשעובדים על כאבים בגוף (כן, הצוואר שלי היה תפוס, עשיתי סיבוב או שניים וזה לא עבר) או כשעובדים על רגשות מטרידים (ניסיתי לשחרר את הכעס על אמא שלי, עשיתי 2 סיבובים ואני עדין רותחת עליה...)

אז נכון שיש מקרים מתועדים של טאפינג במשך דקה או שתיים עם תוצאות מפליאות, אבל על פי רוב זה לא עובד ככה. נדרש להשקיע בזה קצת יותר זמן. ואני לא אומרת שצריך עכשיו לשבת שעות כל יום, אבל אם באמת רוצים להשיג תוצאות בנושא מסוים, כדאי להקדיש לו לפחות 15 דקות של טאפינג מתמשך ועקבי, כדי לעבוד על הנושא כמו שצריך.

אני בדרך כלל שמה לי טיימר בטלפון על 15 דקות ועושה טאפינג רצוף בלי הפסקות ובלי הסחות דעת עד שהשעון מצלצל.

מה שמוביל אותי לטעות החמישית –


טעות מס' 5 – לא רושמים על מה עובדים

אני מאוד ממליצה לקחת דף ועט או לפתוח מסמך במחשב, ולרשום על מה אתם הולכים לעבוד, לרשום את נקודת המוצא מ-0 עד 10 ואת ההתקדמות בתהליך, וגם לרשום כל דבר אחר שעולה תוך כדי תהליך.

וזה הכי חשוב, אז אני מדגישה שוב: לרשום כל דבר שעולה תוך כדי תהליך

זה יכול להיראות ככה: אתם כותבים –

"אני מתוסכלת מכל החשבונות שקיבלתי היום בדואר, בדירוג מ-0 ל-10 התיסכול = 7"

ואז אתם מתחילים לעשות טאפינג על התסכול והוא מתחיל לרדת, אבל פתאום מתעורר כעס. ואתם רושמים את זה:

"אני כועסת על עצמי שלא עבדתי מספיק קשה החודש. רמת הכעס = 8"

כשאתם עובדים על זה עם טאפינג והכעס יורד, פתאום הוא הופך לעצב, ואתם רושמים על הדף:

"מעציב אותי שזה קורה שוב ושוב. מידת העצב = 5"

ואתם עושים טאפינג על זה. ואחרי כמה סיבובים חוזרים אחורה ובודקים את התיסכול שרשמתם למעלה, ורואים שהוא ירד כבר ל-1 ואתם כמעט לא מרגישים אותו. הכעס זז ל-4 זה סימן שעוד יש שם משהו. אתם חוזרים לעבוד על הכעס ותוך כדי כך נזכרים בזיכרון ילדות, שאבא שלכם אמר לכם ששום דבר כבר לא יצא מכם, ושאימא שלכם תמיד אמרה שאין לה כסף לקנות לכם את מה שרציתם.
אתם רושמים את הדברים האלה שעלו, כדי לעבוד עליהם אחר כך באופן נפרד...

זה ממש כמו לקלף בצל, שיכבה אחר שיכבה. ולמרות שזה נראה מורכב, כשמתחילים ומתרגלים – זה ממש הופך להיות פשוט, בעיקר כשרושמים את הדברים תוך כדי התהליך, כי אז רואים את ההתקדמות (מ-7 ל-1 וכו').

חוץ מזה, ככה לא תשכחו מה עלה תוך כדי, ותוכלו לטפל בו במועד אחר.

אז הנה לכם 5 הטעויות הנפוצות בעבודה עם טאפינג – ואיך לתקן אותם J

ועכשיו תורכם – תגיבו כאן בפוסט למטה, ותרשמו מה הטעויות שעשיתם, ואילו תוצאות השגתם עם טאפינג. ואם יש לכם שאלות – זה המקום לשאול אני מבטיחה לענות. הכל כדי שתתחילו לעשות טאפינג וכבר לשנות משהו בחייכם לטובה J


ועד הפעם הבאה

חיבוק גדול ממני

גוני



אין תגובות:

פרסום תגובה