5 טעויות נפוצות שעושים כשעובדים עם טאפינג, ואיך לתקן אותן

לפעמים בהרצאות או בסדנאות שאני עושה ומדברת על EFT  וטאפינג, אני פוגשת אנשים שאומרים לי: כן, אני מכיר את זה, ניסיתי לעשות לבד וזה לא עבד לי...

האמת, שאני יכולה להבין למה זה קורה.

את הטכניקה המדהימה הזאת אפשר ללמוד תוך כמה דקות, אבל לתרגל אותה ולהתמחות בה – זה דבר שלא נגמר (גם אני לומדת ומשתכללת בה מיום ליום יותר ויותר...) וכדי לשלוט בטכניקה ולהשיג את התוצאות הטובות ביותר, צריך להמשיך לחקור, להתאמן ולגלות...

אז הנה 5 טעויות נפוצות, שאנשים עושים עם טאפינג:

טעות מס' 1 – לא להשתמש בזה

כן, אני יודעת שזה נשמע מצחיק. אבל הרבה אנשים פשוט לא מגיעים לעשות טאפינג למרות שהם יודעים שזה מה שיוכל לעזור להם.

אני בעצמי יכולה להסתובב בוקר שלם עם כעס על משהו שקרה, לפני שאני נזכרת ואומרת לעצמי: תעשי על זה טאפינג! ושחררי את הכעס.

אני, שטאפינג זה אחד הכלים החזקים שלי, איך יכולתי לשכוח?!

העניין הוא, שהטכניקה הזאת חדשה יחסית לכולנו. אני משתמשת בה, חוקרת אותה, עובדת איתה ומלמדת אותה ב-6 השנים האחרונות,  אבל לפני כן רוב חיי היא לא היתה חלק מההרגלים שלי. כולנו גדלנו ופיתחנו הרגלים אחרים שלא כוללים טאפינג, ולכן זאת לא "ברירת המחדל" שלנו.

אני בטוחה שאם היו מלמדים אותנו כילדים להשתמש בכלי הזה, והיו אומרים לנו שזה חשוב בדיוק כמו לצחצח שיניים – היו לנו חוויות אחרות לגמרי כיום.

אז על פי רוב אנחנו פשוט שוכחים שהאפשרות הזאת קיימת, ולכן לא משתמשים בטאפינג. אבל ישנן גם סיבות עמוקות יותר, כמו חוסר חשק להתמודד עם סיטואציות לא נעימות, פחד משינוי, דפוס של הרס-עצמי (אני עוד אתייחס לנושאים האלה בקרוב), אבל נכון לעכשיו, חשוב שתזכירו לעצמכם שסביר להניח שלא השתמשתם בטאפינג, פשוט כי לא חשבתם על זה ושכחתם שזה עומד לרשותכם. ואתם יכולים להזכיר לעצמכם בעדינות ובחמלה להשתמש בזה!

הנה תהליך קצר של טאפינג, שיכול לנקות חלק מההתנגדויות או ההרגלים. נסו את זה ותראו איך זה משפיע עליכם בשבוע הקרוב:

נקודת הקראטה: למרות שלא עשיתי כל כך הרבה טאפינג אני מקבל/ת את עצמי באופן שלם ועמוק

נקודת הקראטה: למרות שיכולתי להקל על עצמי על ידי שימוש בטאפינג על ... (כאן תמלאו מה שהייתם יכולים לעבוד עליו – כאב בגוף, רגש מכביד, מקרה שקרה, אמונה מגבילה...) אני בוחר/ת להירגע ולסלוח לעצמי עכשיו.

נקודת הקראטה: למרות שאני עדין לא רגיל/ה להשתמש בטאפינג כפתרון לבעיות, אני בוחר/ת להתחיל להשתמש בזה עכשיו, ולזכור להשתמש בכלי העוצמתי הזה לטובתי.

גבה: לא השתמשתי בטאפינג

צד העין: למה לא בעצם?

מתחת לעין: האם אני מחבל/ת לעצמי?

מתחת לאף: אולי

סנטר: או שאולי פשוט שכחתי

עצם הבריח: אולי אני פשוט לא רגיל/ה לעשות את זה

צד הגוף: אבל אני יכול/ה להשתמש בזה עכשיו

מעל הראש: הנה אני עושה טאפינג עכשיו!

גבה: וזה כבר נהדר

צד העין: אני בוחר/ת לזכור

מתחת לעין: לעשות טאפינג

מתחת לאף: אני בוחר/ת לפתח את ההרגל החיובי הזה

סנטר: שיכול לעזור לי כל כך הרבה

עצם הבריח: זה יעשה את חיי הרבה יותר קלים

צד הגוף: וזאת בחירה שאני רוצה לעשות

מעל הראש: אני בוחר/ת לעשות טאפינג כשאני הכי זקוק/ה לזה.

קחו נשימה עמוקה, ושחררו את האוויר לאט.

כדאי לחזור על זה כמה פעמים, או להמשיך במילים שלכם, להתמקד במה שעולה לכם תוך כדי הסבבים האלה ופשוט לשחרר את זה תוך כדי דיבור.

טעות מס' 2 – לא מספיק ספציפיים

אני מעודדת אנשים להתחיל בהצהרות רחבות יותר, כי זאת שפה קלה יותר להתחלה, וזה מתחיל להזיז דברים לכיוון הנכון. כשאני אומרת הצהרות רחבות אני מתכוונת למשהו כללי, כמו:

"למרות שאני כועסת עכשיו... אני מקבלת את עצמי באופן שלם ועמוק."

זאת הצהרה כללית שלא מתמקדת במשהו ספציפי. אבל אחרי סיבוב או שניים, חשוב להתכנס ולהתמקד בפרטים הספציפיים. במקרה הזה, למשל, אפשר לזוז מ: "למרות שאני כועסת עכשיו..." כמשפט ההצהרה הראשון, ל-

"למרות שאני כועסת עכשיו כי הבוס שלי היה מגעיל אלי הבוקר..."

עכשיו התמקדתם בנושא ספציפי, שיוביל אתכם לתוצאות הרבה יותר טובות.

ככל שתהיו יותר ספציפיים – יותר טוב. מה שמתחבר לטעות הבאה -

טעות מס' 3 – לא מתייחסים לכל האספקטים של הבעיה

למה הכוונה "אספקטים"? הכוונה לחלקים ספציפיים של הנושא (זוויות, אפשרויות, רבדים של הנושא):

למשל, במקרה שתיארתי קודם – "אני כועסת", אנחנו הולכים מהכללי אל הספציפי: "אני כועסת כי הבוס שלי היה מגעיל אלי", ומשם יורדים לפרטי פרטים מדוייקים יותר – אספקטים:

הנה כמה "אספקטים" פוטנציאליים לדוגמה הזאת:

"אני כועסת כי הבוס שלי צעק עלי, "אני לא אוהבת את הדרך שהוא הסתכל עלי" (זה אספקט של החוויה עצמה ומה שקרה שם, שאפשר להתייחס אליו(

"אני מרגישה שהמילים שלו ננעצו בי כמו סכין בבטן" (אספקט של תחושת גוף שכדאי להתייחס אליו)

"אני חוששת שהוא עומד לפטר אותי" (אספק של פחד עתידי שכדאי להתייחס אליו)

"זה מזכיר לי את הדרך שאבא שלי היה מדבר אלי" (אספקט של טראומה מהילדות שיש להתייחס אליה)

"אף פעם לא היו לי מערכות יחסים טובות עם הבוסים שלי" (אספקט של מחשבה או אמונה מגבילה או ניסיון עבר – שכדאי לבדוק).

ואפשר להמשיך עוד ועוד!

לפעמים אפשר להתמודד עם נושאים בעזרת תיפוף כללי, אבל כשעובדים עם אספקטים יש סיכוי שבאמת תחשפו כל כך הרבה דברים שמתרחשים בחייכם, וכשתנקו את המקרה המסוים הזה עם הבוס בעצם תעשו ניקוי עומק להמון נושאים אחרים שהיו תקועים בחייכם!

לדוגמה, מתחילים עם המקרה עם הבוס, אבל אז עושים טאפינג על איך אבא שלכם דיבר אליכם וכשמרפאים את הנושא הזה בעצם משיגים מערכת יחסים טובה יותר ופחות רגישה עם הבוס.

טעות מס' 4 – לא מתופפים מספיק זמן

זאת הטעות שאני רואה שהרבה אנשים עושים. כל אלה שאומרים לי שניסו לעשות טאפינג וזה לא עבד להם!

כשאני שואלת אותם כמה זמן הם עבדו על הנושא, הם אומרים לי: 2 דקות, עשיתי סיבוב או שניים!

זה בדרך כלל לא מספיק.

זה קורה הרבה פעמים כשעובדים על כאבים בגוף (כן, הצוואר שלי היה תפוס, עשיתי סיבוב או שניים וזה לא עבר) או כשעובדים על רגשות מטרידים (ניסיתי לשחרר את הכעס על אמא שלי, עשיתי 2 סיבובים ואני עדין רותחת עליה...)

אז נכון שיש מקרים מתועדים של טאפינג במשך דקה או שתיים עם תוצאות מפליאות, אבל על פי רוב זה לא עובד ככה. נדרש להשקיע בזה קצת יותר זמן. ואני לא אומרת שצריך עכשיו לשבת שעות כל יום, אבל אם באמת רוצים להשיג תוצאות בנושא מסוים, כדאי להקדיש לו לפחות 15 דקות של טאפינג מתמשך ועקבי, כדי לעבוד על הנושא כמו שצריך.

אני בדרך כלל שמה לי טיימר בטלפון על 15 דקות ועושה טאפינג רצוף בלי הפסקות ובלי הסחות דעת עד שהשעון מצלצל.

מה שמוביל אותי לטעות החמישית –

טעות מס' 5 – לא רושמים על מה עובדים

אני מאוד ממליצה לקחת דף ועט או לפתוח מסמך במחשב, ולרשום על מה אתם הולכים לעבוד, לרשום את נקודת המוצא מ-0 עד 10 ואת ההתקדמות בתהליך, וגם לרשום כל דבר אחר שעולה תוך כדי תהליך.

וזה הכי חשוב, אז אני מדגישה שוב: לרשום כל דבר שעולה תוך כדי תהליך

זה יכול להיראות ככה: אתם כותבים –

"אני מתוסכלת מכל החשבונות שקיבלתי היום בדואר, בדירוג מ-0 ל-10 התיסכול = 7"

ואז אתם מתחילים לעשות טאפינג על התסכול והוא מתחיל לרדת, אבל פתאום מתעורר כעס. ואתם רושמים את זה:

"אני כועסת על עצמי שלא עבדתי מספיק קשה החודש. רמת הכעס = 8"

כשאתם עובדים על זה עם טאפינג והכעס יורד, פתאום הוא הופך לעצב, ואתם רושמים על הדף:

"מעציב אותי שזה קורה שוב ושוב. מידת העצב = 5"

ואתם עושים טאפינג על זה. ואחרי כמה סיבובים חוזרים אחורה ובודקים את התיסכול שרשמתם למעלה, ורואים שהוא ירד כבר ל-1 ואתם כמעט לא מרגישים אותו. הכעס זז ל-4 זה סימן שעוד יש שם משהו. אתם חוזרים לעבוד על הכעס ותוך כדי כך נזכרים בזיכרון ילדות, שאבא שלכם אמר לכם ששום דבר כבר לא יצא מכם, ושאימא שלכם תמיד אמרה שאין לה כסף לקנות לכם את מה שרציתם.

אתם רושמים את הדברים האלה שעלו, כדי לעבוד עליהם אחר כך באופן נפרד...

זה ממש כמו לקלף בצל, שיכבה אחר שיכבה. ולמרות שזה נראה מורכב, כשמתחילים ומתרגלים – זה ממש הופך להיות פשוט, בעיקר כשרושמים את הדברים תוך כדי התהליך, כי אז רואים את ההתקדמות (מ-7 ל-1 וכו').

חוץ מזה, ככה לא תשכחו מה עלה תוך כדי, ותוכלו לטפל בו במועד אחר.

אז הנה לכם 5 הטעויות הנפוצות בעבודה עם טאפינג – ואיך לתקן אותם J

ועכשיו תורכם – תגיבו כאן בפוסט למטה, ותרשמו מה הטעויות שעשיתם, ואילו תוצאות השגתם עם טאפינג. ואם יש לכם שאלות – זה המקום לשאול אני מבטיחה לענות. הכל כדי שתתחילו לעשות טאפינג וכבר לשנות משהו בחייכם לטובה J

ועד הפעם הבאה

חיבוק גדול ממני

גוני

איך סטרס כרוני הורג אותך... ומה יציל אותך?

אז ככה, אנחנו נוטים לחשוב שסטרס רע בשבילנו, וזה לא לגמרי נכון. רמה מסויימת של סטרס אפילו טובה לנו. במידה הנכונה סטרס יכול לשפר את תפקודי המוח, להפוך אותנו ליצירתיים, לעזור לנו להיות בכושר, להפחית את הסיכוי לחלות בסרטן השד, באלצהיימר ועוד.

הסטרס הכרוני שמרגישים יום אחר יום, זה מה שמחבל בשקט ובאופן שיטתי בבריאות ובאיכות החיים שלנו.

ואפילו אם אנחנו מודעים ונבונים – אנחנו עושים ספורט, משתדלים לישון 7 שעות בלילה, נושמים עמוק, עושים יוגה ומדיטציה, ואפילו הולכים לייעוץ פסיכולוגי כדי להגיע לשורש הלחץ – עדין אנחנו מרגישים את התופעות שלו. אנחנו פוגשים מסביבנו כל הזמן תופעות ומחלות שקשורות ללחץ, כמו: אלרגיה, כאבי ראש, פיברומיאלגיה, עליה במשקל ועוד ועוד.

אז מה הקטע?

הקטע הוא שהלחץ מחלחל, זורם ונאגר בכל המערכות שלנו – גם במוח, גם ברמת הרגש וגם בגוף הפיזי (וזה מוכח, אגב, בהרבה מאוד מחקרים מדעיים). ועד שהלחץ לא משוחרר באופן מלא מכל המכלול שלנו – הוא נשאר במערכת – בתאים שלנו – מתפרע ומעמיד את הבריאות שלנו בסכנה. וזה כבר מוכח מדעית.

הנה איך סטרס הורס את הבריאות שלך (וגם את מערכות היחסים שלך, את קו המותניים שלנו, את יכולת קבלת ההחלטות שלנו ועוד) ב-13 צעדים עצובים:

1 אנחנו חושבים על משהו מלחיץ – עבודה, כסף, משפחה, זוגיות (כל דבר שמטריד אותך).

2 בלוטת האמיגדלה שנמצאת במרכז המוח שלנו מרגישה סכנה.

3 בלוטת האמיגדלה מפעילה את מנגנון הסטרס: "הילחם או ברח או קפא".

4 במצב של "הילחם או ברח" הגוף משחרר אדרנלין ואת "הורמון הלחץ" – קורטיזול.

ההורמונים האלה מסיטים את הדם ממערכת העיכול אל השרירים, מה שמפחית את היכולת שלנו לעכל מזון ולספוג חומרי הזנה ומשפיע ישירות על עליה במשקל.

5 ב"מצב החירום" הפיזיולוגי הזה, סף הכאב יורד, ואנחנו חשופים ורגישים יותר לכאבים שנובעים ממחלות כרוניות, כמו כאבי פרקים, פיברומיאלגיה, מגרנות, קיבה רגישה ועוד.

6  ב"מצב החירום" הפסיכולוגי הזה, המוח "משבית" את מרכז החשיבה היצירתית, כיון שהוא לא חיוני למצב החירום, וכך "נסגרים" היכולת לפתור בעיות, החשיבה היצירתית והאינטואיציה.

7 אנחנו מרגישים יותר ויותר רגישים, עצבניים, מבודדים וחסרי סבלנות, וזה פוגע ישירות במערכות היחסים שלנו.

8 הלחץ משפיע על היכולת לנוח, השינה לא רגועה וקצב המטבוליזם מואט.

9 הגוף מפריש עוד קורטיזול, שיוצר עוד הרס במערכת העיכול (ובקו המותניים), מעלה את רמת לחץ הדם, את כמות הסוכר בדם ומחליש את המערכת החיסונית.

10 לאחר הפרשת יותר מדי קורטיזול לאורך זמן, הגוף נכנס ל"עייפות אדרנלינית", ואנחנו מרגישים סחוטים, מרוקנים ומדוכאים.

11 אין לנו יותר את האנרגיה להיצמד לשגרה של ספורט, אכילה בריאה, מדיטציה ויוגה. מיגרנות, נדודי שינה, נשירת שיער שנובעת מלחץ, כאבים כרוניים ועוד תופעות שקשורות לסטרס הופכות להיות חלק קבוע מחיינו.

12 כשאנחנו נאבקים באנרגיה הנמוכה, קשה לנו להתרכז בעבודה או בכל דבר אחר. מה שיכול לפגוע במערכות היחסים שלנו, בערך העצמי שלנו, בתעסוקה שלנו ובמצב הכלכלי שלנו.

13 תחושת הדיכאון גוברת, ואנחנו "מחוקים" פיזית ומנטלית. מה שגורם לנו להילחץ עוד יותר – ולהפעיל את כל המנגנון מהתחלה...

אז מה עושים נגד הלחץ?

ה"טיפול המהיר" הטיפוסי להקלה על סטרס:

אלכוהול / אוכל / טלוויזיה / סקס / קניות -

מרגישים קצת יותר טוב מיד אחרי שצורכים אחד מאלה, אבל זה מחזיק רק לכמה דקות עד כמה שעות (עד הבוקר למחרת, עד העליה על המשקל, עד קבלת החשבון של כרטיס האשראי...)

פעילות אירובית, ספורט, יוגה, מדיטציה וטיפול פסיכולוגי

40% מהאוכלוסייה מתעמלת כ-30 דקות בין פעם ל-4 פעמים בשבוע. ואין ספק שפעילות גופנית תורמת להרגשה הטובה ולתחושת הבריאות שלנו. במהלך הפעילות הגופנית משתחררים אנדורפינים שגורמים לנו להרגיש טוב, דם וחמצן זורמים למוח וגורמים לנו להיות יצירתיים יותר, התחושה של שליטה בגוף גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו והערך העצמי עולה, ואין ספק שלרגעים תחושת הלחץ יורדת.

אבל המציאות לא משתנה. והגורמים מעוררי הסטרס נמצאים שם כל הזמן ולא נעלמים. ולפעמים לוקח שעות מהרגע המלחיץ שהבוס ירד עלינו, שרבנו עם בן/בת הזוג שלנו, שראינו את חשבון הבנק – ועד שמצאנו את הנחמה וההקלה שמגיעים עם הפעילות הגופנית המיוחלת (אם לא היינו מדוכאים מדי ודחינו את הפעילות הזאת על הסף).

כ-38% מהאוכלוסייה משתמשים ברפואה משלימה ואלטרנטיבית כולל יוגה ותרופות טבעיות להקלה על סטרס. ושוב, אין ספק שיוגה ומדיטציה והקדשה של זמן שקט לעצמנו מקלים על הסטרס, מגבירים את הפוקוס, היצירתיות ועוד.

אבל גם כאן, יוגה ומדיטציה מספקות הקלה משמעותית בתנאי שמתמידים בכך לאורך שבועות וחודשים באופן שיטתי. רבים שניסו מדיטציה ויוגה להקלה על סטרס, ויתרו במהרה כי הרגישו ש"זה לא עובד".

פסיכותרפיה – האם טיפול באמצעות "שיחה" מספק הקלה על סטרס לאורך זמן?

במחקר שנערך על ידי ד"ר דוסון צ'רץ', וד"ר דיויד פיינשטיין, נמדדו רמות הקורטיזול של הנבדקים לפני ואחרי טיפול.

83 משתתפים חולקו ל-3 קבוצות: הקבוצה הראשונה קיבלה שעה של טאפינג - טכניקה שנקראת EFT  שמשלבת אקופונגטורה (תיפוף על נקודות מרידיאנים) ביחד עם "שיחת טיפול" (הצהרה של משפטים); הקבוצה השנייה קיבלה שעה של טיפול פסיכולוגי (שיחת טיפול), הקבוצה השלישית (קבוצת הביקורת) לא קיבלה שום טיפול.

התוצאות: הקבוצה הראשונה הפגינה ירידה של 24% ברמת הקורטיזול;

בקבוצות השנייה והשלישית לא חל שום שינוי ברמת הקורטיזול של הנבדקים.

במציאות, פסיכולוגיה לבדה יכולה להקל על סטרס, אבל רק לאורך תקופה ארוכה של זמן. טיפול פסיכולוגי לא גורם לשינוי פיזי בגוף באופן מיידי, וכמויות גדולות "הורמון הלחץ" קורטיזול עדין זורמות חופשי במערכת ומסכנות את הבריאות שלנו.

איפה ההקלה האמיתית על סטרס?

טאפינג, הטכניקה שהפיקה ירידה של 24% ברמת הקורטיזול לאחר רק שעה אחת, משלבת את הגישה מערבית המודרנית של "שיחת טיפול" עם החוכמה המזרחית העתיקה שנוגעת ב"נקודות מרידיאנים" (אקופונגטורה).

פועלת במהירות לשימוש בכל זמן ובכל מקום בעבודה של-5 דקות עד 20 דקות.

בגלל שהיא נוגעת בו זמנית בגוף הפיזי וברמת הרגש, היא מספקת הקלה עוצמתית על הסטרס, ומפחיתה רמות של קורטיזול מהר יותר מכל השיטות המסורתיות והאלטרנטיביות. 

ד"ר צ'רץ': "טאפינג נותן לך את הטוב משני העולמות, גוף  ונפש. כמו לקבל מסאג' במהלך טיפול פסיכולוגי".

קצת ברצינות - עוד על המדע מאחורי השיטה:

מימצאי המחקר: טאפינג מאזן את הפעילות בין האזורים במוח (המערכת הסימפטתית והפרה-סימפתטית), ומפיק "מצב רגשי נטרלי" שנחשב למצב האידאלי מבחינת איכות החיים והבריאות.

מערכת העצבים הסימפתטית

מכינה את הגוף לפעילות פיזית מאומצת (כתגובה למצבי לחץ המופעלים על ידי מנגנון ההילחם או ברח): מאיצה את הלב, מרחיבה את האישונים, מכווצת כלי דם, מאיטה את מערכת העיכול.
במצב קבוע של סטרס, אנחנו חשופים ופגיעים יותר למחלות לב, לחץ דם גבוה, נדוני שינה, עליה במשקל, רגזנות וחוסר סבלנות. כך נראה סטרס כרוני בשלבים המוקדים.

מערכת העצבים הפרה-סימפתטית

אחראית על פעולה הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה. מכינה את הגוף להרגעות,חידוש תאים ועיכול על ידי האטת קצב הלב, כיווץ העישונים, מעודדת פעילות מעיים והרחבת כלי הדם.

במצב של פעילות יתר נסבול מדיכאון, תגובה אימיונית חלושה, עייפות וחוסר במוטיבציה. כך נראה סטרס כרוני לאחר תקופה.

ערכים של עודף במערכת הסימפטתית  / חוסר במערכת הפרה-סימפטתית  קשורים להפרעות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות ויכולים למעשה, להיות החוט המקשר בין תחושה רגשית שלילית למצב של בריאות פיזית לקויה וחולי.

האלטרנטיבה

EFT וטאפינג, למעשה, מאזן את הפעילות בין שתי המערכות האלה במוח, ומביא לבריאות מאוזנת ואופטימלית.

תוצאות המחקר:  

EFT  נמצא כעוצמתי באופן משמעותי בהפחתת קורטיזול:

תועלת 1: שחרור של עודפי קורטיזול ו"עייפות אדרנלינית" – מרגישים איזון של הגוף והנפש, התחזקות אנרגטית, ישנים טוב יותר, מרגישים בריאים שוב. שיקום מערכת המטבוליזם, והגוף יכול שוב לרפא את עצמו.

תועלת 2: תחושת ההקלה ברמת הגוף/נפש שמושגת רק לאחר שעות, שבועות או חודשים בעזרת מדיטציה, יוגה, שיחות טיפול ואמצעים אחרים - מושגת תוך דקות בודדות בעזרת טאפינג.

תועלת 3: מי שעוסק במדיטציה, יוגה, הצהרות חיוביות וכו' – טאפינג יכול להגביר את התועלת של כל הפעילויות האלה על ידי הפחתת כמות הקורטיזול מהר יותר, והשגת רגיעה ושלווה עמוקה יותר.

אז מה זה אומר בעצם?

סטרס כרוני מחבל בבריאות שלנו ובאיכות החיים שלנו, גורם לנו להיות חשופים ופגיעים יותר לדיכאון, מחלות ואף גרוע מכך.

EFT  משחרר בקלות ובמהירות את רמות הלחץ ברמה הפיזית ,המנטלית והרגשית ומאזן את כל ההוויה שלנו, ומאפשר לנו לחיות חיים מלאי סיפוק, יצירתיות, בריאות טובה, והגשמת מטרות.

* * *

אם הגעת עד כאן, וקראת הכל – וואו – כל הכבוד לך!

ועכשיו, ממש מסקרן אותי לדעת מה דעתך על המאמר? האם הוא חידש לך משהו? מה גורם לסטרס בחייך, איך זה משפיע על חייך? והאם היית רוצה לשנות את זה? 
אפשר לכתוב לי ממש כאן בתגובות, ואני מבטיחה להגיב בחזרה :)

ועד הפעם הבאה

חיבוק גדול ממני

גוני

*המאמר פורסם במקור על ידי ניק אורטנר מ-The Tapping solution  

עצמאות - מי באמת מנהל את החיים שלך, ואיך להחזיר את השליטה לידיים שלך?

עצמאות - כשאני חושבת על המילה הזאת, אני חושבת על היכולת להחליט ולבחור בשביל עצמי. לעשות דברים עבור עצמי, להיות ה"אדון" של עצמי ולהביא את עצמי לידי ביטוי והגשמה באופן המלא והמספק ביותר.

ונשאלת השאלה: האם אנחנו באמת עצמאים? האם אנחנו מנהלים את החיים שלנו?

לרוב אנחנו חושבים שהתשובה היא: כן!

אבל למעשה, רובנו חשופים כל הזמן לכל מה שקורה סביבנו בחיים שלנו, ובלי לשים לב אנחנו נותנים את העצמאות שלנו בידי גורמים חיצוניים: העומס בעבודה, ההורים שלנו, הילדים שלנו, המינוס בבנק, הנהג שחתך אותנו בכביש, המצב הביטחוני, החדשות ... 

סיפור של עצמאות

כדי להמחיש את זה אני רוצה לשתף את הסיפור של רונה, שעושה איתי תהליך ולומדת איך להוריד לחץ ולהחזיר את השלווה לחיים. רונה התקשרה אלי וסיפרה לי שהבוקר התחיל דווקא מצוין, אבל אז היא קיבלה SMS מאימא שלה: "אם את פנויה תתקשרי אלי, אני רוצה לדבר איתך", ומיד היא ידעה שהיא כבר הולכת לחטוף על הראש. מה כבר עשיתי לא בסדר? אוף!!

הנה, איך הודעת טקסט אחת קטנה גוזלת את העצמאות של רונה מידיה. הכעס משתלט עליה וכל היום שלה כבר נראה אחרת לגמרי. אין לה סבלנות בעבודה, דעתה מוסחת וזה גורם לה לעשות טעויות, ואז הבוס מעיר לה (והנה שוב היא מרגישה "לא בסדר"). היא מתעכבת לתקן את הטעויות מה שגורם לה לאחר לאסוף את הילדה מהגן - וכל הדרך באוטו היא בלחץ בגלל זה וכמעט עושה תאונה... וברור שאין לה סבלנות להקשיב לפטפוטים ולדרישות של הילדה, כי כל הזמן היא עסוקה בשיחת הטלפון העתידית עם אמא שלה, אז רגשות האשמה שלה מציפות אותה ושוב ההרגשה שהיא לא בסדר... (אוף, כבר אמרנו?) בשלב הזה, היא התקשרה אלי.

נשמע לך מוכר? זה יכול לקרות לכולנו. אנחנו מתנהלים כביכול בשליטה, ופתאום קורה משהו שמוציא אותנו מהמרכז שלנו - כאילו מישהו לוחץ על איזה כפתור ומפעיל בתוכנו תגובות, מחשבות ורגשות נגד רצוננו וזה לא בשליטתנו.

ויותר מזה, ברגע שהכפתורים האלה נלחצים, אנחנו מגיבים מתוך עמדה של לחץ, מצוקה, הקטנה, תיסכול, כיבוי שריפות, במקום להגיב מעמדה של שקט, שלווה, בהירות ויכולת של ניתוח וקבלת החלטות.

מה בעצם קרה כאן?

אם נחזיר את הגלגל אחורה ונסתכל על מה שקרה, נראה שברגע שרונה ראתה את ההודעה מאימא שלה רצו לה מחשבות בראש. היא ניסתה לפענח מה הסיבה שאימא שלה רוצה לשוחח איתה, ומיד עלתה לה מחשבה שהיא - רונה - לא בסדר, ושאימא שלה הולכת לנזוף בה. 

האם באמת זה מה שרץ לאימא שלה בראש בזמן שהיא שלחה את ההודעה לרונה? לא ידוע לנו. אבל זה מה שרונה חשבה באותו רגע, ולדעתה זאת בטח ה"אמת". 

אנחנו יודעים כבר, שהמחשבות, האמונות והרגשות שלנו יוצרים את המציאות שלנו. הנה, ברגע שרונה חשבה ש"היא לא בסדר" נוצרה לה מציאות שהוכיחה לה את זה (הטעויות בעבודה, האיחור לאסוף את הילדה וכו'). 

בעשור האחרון נערכו עשרות מחקרים מדעיים על הפעילות של המוח וכיום המדענים יודעים להגיד, שזאת לא סתם אמירה יפה או גישה רוחנית לחיים. למעשה, כל דבר שמתרחש במציאות שלנו נקלט על ידי המוח שלנו, והוא מפענח את המצב ותוך אלפית השנייה הוא מפעיל תגובה רגשית, וזה נראה ככה:

מקרה: הודעה מאימא => פענוח של המוח: אני לא בסדר => תגובה רגשית: לחץ כעס ומצוקה. 

וברגע שמתעוררת תגובה רגשית מכל סוג שהוא, מנגנון ההגנה הרגשי שלנו מתעורר לחיים.

המנגנון הזה נמצא בבלוטת האמיגדלה שנמצאת במוח שלנו ומוכר יותר בשם: "הילחם או ברח או קפא". ומה שהוא עושה, זה שברגע שהוא חושב שאולי נשקפת לנו סכנה הוא שולח אותות מצוקה למוח, שמפעיל פרוטוקול של חירום - כדי לעזור לנו לברוח מהסכנה (זה התחיל עם שחר האנושות, כשהתמודדנו עם נמרים אריות וסכנות בשטח).

במצב חירום המוח מפריש את הורמוני הלחץ: אדרנלין וקורטיזול, שתפקידם לנווט את החמצן מהמוח אל השרירים, להעלות את הדופק, לגרום לשרירים להתכווץ (כדי שנוכל לברוח מהסכנה תרתי משמע), אבל גם לדאוג שיהיה לנו מקסימום אנרגיה בזמן הבריחה מהסכנה ולכן הם מעלים את רמת הסוכר בדם וגם משביתים מערכות לא חיוניות בגוף, כמו מערכת העיכול, צמיחת השיער, חילוף חומרים, וגם מרכז החשיבה היצירתית והיכולת לנתח ולהסיק מסקנות - מושבתים (כי תכל'ס צריך לברוח עכשיו מסכנה, זה לא הזמן לחשוב על רשימת המטלות שלי .. למשל). 

אז איך כל זה קשור לעצמאות?

זה בדיוק העניין. רוב הפעולות, המחשבות והתגובות שלנו נשלטים על ידי המוח שלנו באופן תת-מודע. (מדענים וחוקרי מוח מאמינים שכ-95% מהפעילות שלנו מתנהלת בתת-מודע ורק 5% מתנהל במודע).

אז כשאנחנו שואלים את עצמנו אם אנחנו עצמאים, מסתבר שלא. התת-מודע שלנו שולט בנו, וכל דבר מעורר בנו תגובה רגשית שיכולה בקלות להכניס אותנו למתח ולסטרס, ולתחושה ש"ירדנו מהפסים" ואיבדנו שליטה.

ואם חשבת - שזה בסדר, כי התת-מודע שלי הוא שלי. אז אני בכל זאת בשליטה כאן. אז מסתבר שזה לא בדיוק כך. כי למעשה, אין לנו שליטה על אילו מחשבות ואמונות נזרעות בתת-מודע שלנו. ואם נחזור לרונה, מה גרם לה לחשוב שהיא לא בסדר? למה זאת ברירת המחדל שלה בכל פעם שהיא בקשר עם אימא שלה? האם יש לה שליטה על המחשבה הזאת והאם היא בחרה בה מרצון ומתוך מודעות?

ברור שלא. אף אחד לא בוחר להרגיש ככה מרצונו החופשי. אבל עובדה, שכל פעם שאמא שלה מבקשת לשוחח איתה רונה מרגישה סכנה מתקרבת והלחץ עולה וגובר.

איך להחזיר את השליטה לידיים שלך?

טוב, כבר ברור שאני הולכת לדבר על EFT - שזו בעצם טכניקה מדהימה שמשלבת אקופונגטורה סינית עתיקה עם פסיכולוגיה מודרנית, ובעצם עושה פעולה מאוד פשוטה ויעילה: היא מרגיעה את בלוטת האמיגדלה (זאת שאחראית על מנגנון ה"הלחם או ברח או קפא") ולמעשה, מבטלת את תחושת "מצב החירום" של המוח. 

מדענים גילו שגירוי עדין של נקודות מרידיאנים בגוף תוך כדי דיבור, פשוט מרגיע את בלוטת האמיגדלה, והיא שולחת מסר למוח שאפשר להירגע, להוריד את רמת האדרנלין והקורטיזול, להרפות את השרירים, להוריד דופק, לאזן שוב את רמת הסוכר בדם ולהחזיר את כל המנגנונים לפעילות תקינה. 

אבל יותר מזה, עבודה ממוקדת על האמונות שיש לנו, תוך כדי תיפוף על אותן נקודות, מאפשר לנו לתכנת מחדש את המוח לגבי האמונות האלה. 

עבדנו ביחד - רונה ואני - להבין אילו אמונות יש לה בקשר לאימא שלה ולמה זה קשור אצלה בתחושה שהיא לא בסדר (על זה ארחיב בפעם אחרת), והצלחנו לנטרל את הטריגר שאימא של רונה היתה בשבילה. 

הגענו למצב שבו אמא של רונה מתקשרת ורונה רגועה לגמרי. היא לא תמיד מסכימה עם אמא שלה, אבל היא יכולה לנהל איתה שיחה שקטה, להקשיב בלי לחץ, להשמיע את דעתה בלי פחד, ולא להגיע לריב גדול ולפגיעות.

וזאת בעיני עצמאות! 

להיות  יכולים לנהל את עצמנו - למרות כל מה שקורה סביבנו - ולשמור על השקט, השלווה, המיקוד והאיזון שלנו.

והיופי הוא שברגע שיש לך את הטכניקה והידע איך לעשות את זה השליטה באמת חוזרת לידיים שלך - תרתי משמע...

חשוב לי מאוד לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי, על הסיפור של רונה ועל עצמאות בכלל? הכי טוב לכתוב בתגובות כאן למטה.

ובינתיים חיבוק גדול ממני
ויום עצמאות שמח,

גוני

נ.ב. עכשיו אפשר רק לתאר איך המצב היה שונה אם המדינה שלנו היתה מתנהלת מתוך שלווה מיקוד ואיזון ולא מתוך לחץ, מצוקה וכיבוי שריפות...

(אגב, אני מוכנה להעביר סדנת EFT לראש הממשלה ולכל השרים :))

גוני

 

.

 

 

איך זה עובד כמו קסם?

אם יש משהו אחד שאני מבינה ממש טוב, זה את התסכול כשרוצים לשנות משהו בחיים אבל מרגישים תקועים ולא מסוגלים לעשות את זה... זה מרגיש כאילו אי אפשר לשנות את מה שרץ לך במוח ומשתלט לך על החיים.

אני בעצמי נאבקתי שנים עם כמה נושאים די רציניים, כמו:

הבריאות שלי, כשסבלתי מאלרגיות קשות, כאבי גב ועודף משקל.

המצב הכלכלי שלי כשהייתי במינוס של 50,000 עם משכנתה, הלוואות וחובות מעל הראש.

התקיעות בעסק שלי שלא הצלחתי להניע תהליכים, לא נכנסו לקוחות חדשים וההכנסות ירדו.

ולאורך כל התקופה הקשה הזאת לא הפסקתי לבקש פתרון טוב יותר לעצמי, כדי שאוכל לשפר את חיי...  ולצאת כבר מהמצבים המתסכלים האלה.

ולמזלי הגדול ... היה פתרון!

זה היה EFT שזה ראשי תיבות של  Emotional Freedom Techniques (טכניקה לשחרור רגשי) או טאפינג או טיפוף בעברית.

בהתחלה גיליתי טכניקה ש"פשוט עבדה", (למרות שזה הרגיש קצת מוזר...). למען האמת, לא חשבתי למה זה עובד, פשוט נדהמתי עד כמה זה יעיל. אבל מהר מאוד גיליתי, שזאת טכניקה שיכולה לשנות את הקישורים במוח במהירות, ולאפשר לי ליצור כל דבר שאני רוצה בחיים. 

כשעובדים על נושא מתסכל כלשהו עם EFT (נניח על המצב הכלכלי העגום, או על היעדר זוגיות, או על לחץ וסטרס או דחיינות) מייד מרגישים הבדל ושינוי וזה מרגיש כמו קסם, אבל בעצם זאת שיטה שהוכחה מדעית, והתוצאות שלה חוזרות על עצמן שוב ושוב.

אז עולות שאלות כמו: איך זה עובד, מה זה בדיוק עושה, למה זה כל כך יעיל, על מה אפשר לעבוד עםEFT , ומה למעשה קורה במוח שגורם לזה להצליח ובדיוק בשביל זה הכנתי את הסרטון הזה שאני רוצה לחלוק איתך היום. לדעתי הוא עונה על השאלות האלה.

והכי חשוב - במהלך הסרטון אני מזמינה אותך לחוות איתי ביחד ולהתנסות וכבר להרגיש את ההבדל.

אז הנה הסרטון: כל מה שרצית לדעת על הקסם של EFT (וגם על המדע מאחורי הקסם)

זאת רק ההתחלה של מה שאני הולכת לחלוק איתך כדי לעזור לך להשתמש בEFT  בשביל לשפר את חייך.  אגב, גם אם EFT  מוכר לך, אני חושבת שיש בסרטון תובנות חדשות ומעניינות.

אהה, וחשוב מאוד - מיד אחרי הצפייה בסרטון לכתוב לי כאן בתגובות איך היתה החוויה בשבילך ואם יש לך שאלות או הבהרות - אשמח מאוד לענות.

צפייה מהנה וחיבוק גדול ממני

גוני